עד היום לא הוחלט איך נקרא לשבת השחורה של ה-7 באוקטובר 2023. טבח שמחת תורה, מחדל אוקטובר 23, מלחמת עזה, האסון, הנכבה השניה או כמובן חרבות ברזל שלא ממש נקלט לנו בתודעה.
עם כל הזעם, ההפתעה, התסכול והגועל, הזוועות והגבורה, הסיפורים שמשודרים מסביב ליממה על הגיבורים שלחמו עד הרגע האחרון להגן על משפחתם. להחזיק את הדלת נעולה, לבלום עשרות נאצים בכפיה על גדר הקיבוץ, לצאת מהממ"ד ולהצטרף לכיתת הכוננות נוכח פני המוות, לקחת אקדח אישי ולדהור בכבישים לחלץ את הילדים מהמסיבה, ובסוף להבין כי למעלה מאלף ישראלים נרצחו בבוקר ארור שכזה - מה זה אם לא פרעות תשפ"ד.
ככל שעוברים הימים, התמרון הקרקעי הופך למלחמה, ומספר המתים גדל - אני מרגיש שחסרה לנו כותרת לאירוע. משהו שלא נשכח לעולם. שם למקאמה ביאליקית נצחית. נקודת מפנה שנוכל להתייחס אליה - עד פרעות תשפ"ד, ולאחריהם. תום התמימות. היום בו נרצחה היונה עם עלה הזית, והחלה ההתפקחות משלום עכשיו, לדו קיום מפורז וחשדני.
בקישינב נרצחו פחות מחמישים יהודים. בפרעות חברון נרצחו פחות ממאה יהודים. בפרעות תשפ"ד נרצחו למעלה מאלף ישראלים. יהודים וערבים. דרוזים, צרקסים, בדואים, תאילנדים. מי באש ומי בחרב. בגרזנים וברימונים. נורו בעורפם בשם אללה, החמאס, האמנה הפלסטינאית, חומרי ההזיה שלקחו לפני המבצע, האכזריות האין סופית, הקינאה ב"עושר" של השכנים מהקיבוץ, ותסכול עמוק בן 75 שנים מאז הנכבה הראשונה.
פרעות תשפ"ד. האירוע המכונן. קריאת ההשכמה לישראלים התמימים שחלמו על דו-קיום ושכנות נדיבה. היום האחרון לחלום והיום הראשון לתקומת הנגב המערבי החדש, ללא ממ"דים, מקלטים או צבע אדום, עם נוף לים ומערכת "רואה-יורה" קטלנית שעובדת באמת אוטומטית ללא כל פשרות על כל מי שמתקרב למרחב הבטחון משיכוני עזה החדשים, מגורי אונר"א לבלתי חמושים ולא מזוקנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה