דילוג לתוכן הראשי

הגיל, התרגיל וההחמצה הגדולה


 רגע לפני הסיבוב השני,

כמעט חודשיים אחרי הפרעות האכזריות של תרפ"ד, אני בחששות שזה ממש לא מאחורינו.

מצרף לעיונכם את טורי השבועי.

בגלל חשיבות הנושא יש לי בקשה חריגה. שתפו את הפוסט בין החברים. אולי ניפגש כולנו במטווח?

תודה.

שבת שלום.


------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

למי קראתם זקן?

ממש לא רוצה להדיר שינה מעייניכם, אבל בתסריטי הקיצון, בסיבובים הבאים פרעות הנגב המערבי עלולים להגיע עד לתל אביב. חמאס, חיזבאללה, מאוכזבי פלסטין וג'יהדיסטים עם מצלמות גוף וטנדרים לבנים עמוסי חימוש - כולם עלולים להגיע לגוש דן, המעוז הציוני העיקרי - ומי יעמוד מולם אם לא אנחנו, התל אביבים הוותיקים, כי כל הלוחמים הצעירים יהיו מגויסים להיתחם בחזיתות הרבות מאירן ועד לחות'ים בתימן. אנחנו, הקשישים שלחמו במלחמת יום כיפור והיום כבר לא מוכנים לצרף אותנו לשרות מילואים, לכיתות הכוננות העירוניות, למליצית ארוכי הקנה של המשרד לביטחון פנים, כי אנחנו קשישים. עברנו את גיל 65.

מיד אחרי השבת הארורה שלחה אותי זוגתי להתנדב לכיתת הכוננות השכונתית. לדבריה - אם אני מבלה את רוב היום בבתי קפה שכונתיים, אז עדיף שאהיה חמוש וחשדן במחסום הרובע למקרה שחשודים יכנסו לשכונתנו, בכוונות זדון. גנבים, אנסים, פדאיון או "רק" יצלמו את הבניין לאיסוף מודיעין פח"ע, או סתם שמאות נדל"ן אקטיבית מקורית ותמימה שהפחידה כמה שכנים חרדתים.

אני, כמו עוד עשרות אלפי גברים תל אביבים, נפסלים בגלל גילנו לכיתת הכוננות. עברנו את רף ה-65. זה לא משנה כמה אנחנו בכושר, בוגרי יחידות קרביות, גם מפקדים לשעבר (עשרים שנה מאז שנפרדו מאיתנו ב"יחידה") , כולנו נפסלים היום בנימוס. קשישים.

אם להיות יותר מדויקים – בדקתי  בכמה לוחמים וכמובן לוחמות מדובר. פרעות תשפ"ד הוכיחו לנו שאין הבדל. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לחודש יולי 2023, ישנם בתל אביב-יפו 126,150 תושבים בגיל 65 עד 75. זהו כ-16.5% מכלל האוכלוסייה של העיר, שהיא 762,200 תושבים. גברים מהווים 51.3% מהם, שגם אם מנכים את כל החולים, מי שלא שרתו בצה"ל ומי שחייב לעזור לקרובי משפחה נזקקים – יש פה מיליציה פוטנציאלית של עשרות אלפים תל אביבים אחראיים שכרגע רק יושבת בבתי קפה מתוסכלת ומקטרת.

חברים, התבלבלתם. גיל שבעים של היום, זה מקביל לבני החמישים של שנות השישים- בשנים שהסבא שלי נפטר מאירוע לבבי בשיבה טובה בגיל 62. אז נכון שהנשק הארוך האחרון שטיווחתי בו היה רובה צ'כי ותמ"ק עוזי (זה מה שקבלנו בטירונות של יולי 71') – אבל אם אני שולט היום ב-IOS17 באיפון, כל רובה נגב או תבור יהיה משחק ילדים עבורי.

הנשיא ביידן מנהיג את המעצמה הגדולה בעולם בגיל 81. כבוד ראש העיר התל אביבית מתכוון לרוץ לכהונה נוספת בגיל 79. (למה, בן כמה ראש הממשלה שלנו? רמז, יותר מבוגר ממני בשלוש שנים) . ואנחנו לא יכולים להתנדב לכיתת כוננות שכונתית להגן על הבית והנכדים בקרב האחרון שרק לא יגיע?

כשמדינה שלמה מנוהלת על ידי חבורת  אחים לנשק ואלפי "קשישים" שלחמו כבר לפני חמישים שנה, בכישרון, נחישות והרבה יותר טוב מהממסד שניסח את המגבלה הזאת. אפשר לסמוך עלינו כלוחמי הקו האחרון, שרק לא יבוא. מסיפורי השבת השחורה זכור לי כי אחד המחלצים סיפר כי כשפתח ממ"ד מלא בשלוש משפחות מבוהלות צפופות, עד מולו גבר עם פטיש שניצלים בידו, דרוך לקרב האחרון על חייהם. אותי לא יתפסו עם פטיש שניצלים ביד!

תקראו לי קשיש פחדן, תקראו לי הזוי, הרי לדעת הקונספציה שלכם אף טויוטה לא תגיע לתל אביב – אתם שהאמנתם במכשול הקרקעי ששמר על נחל עוז ושכנותיה – תרגיעו.  חברי ואני עברנו כבר מספר מלחמות פה. בוגרי ומצולקי תרבות ה"סמוך, יהיה בסדר". בסוף, ציונות לא מקימים מסטרטאפ ומקוריות אלא מפחדים , ניסיון ארוך שנים ונחישות. וזה מה שיש לנו בשפע, לילדי מחזור 53' והסביבה.









תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...