דילוג לתוכן הראשי

היום הוא המחר של אתמול

כשהתותחים רועמים, המוזות מתרפקות על זמנים טובים יותר בעבר בכדי להוכיח כי בהחלט יכול להיות פה עתיד יותר טוב. עובדה, היה פה נהדר, עד שהייתה לנו מלחמה, ועוד אחת, ועוד כמה -  ותמיד התאוששנו, למשהו יותר טוב.

באופן מקרי לקחתי את התאריך של סוף השבוע הזה בשלהי חודש דצמבר, ולאורך השנים בעיר הזאת שלא מפסיקה להתאושש.

בתור פתיחה, טוב לדעת כי היום לפני 120 שנה  ב22 בדצמבר 1903 – נחנך בית הכנסת הגדול של תל אביב, אחד מבתי הכנסת הגדולים והחשובים בישראל. כיום מסביבו יש ריכוז ברים עם מגרש חניה נוח. תל אביבים צעירים עסלי יעדיפו להתחתן שם ולארח את בני המשפחה באולם החתונות הפנימי בקומה השנייה, ומשם להיפגש עם חבריהם הצעירים במסיבת ריקודים סוערת באחד המועדונים הסמוכים, ובכך נהנים משני העולמות – חתונה מסורתית עם הדודה והדוד, ו"מסיבת טבע" אורבנית עם החבר'ה מהיחידה או מהסטרטאפ.

לפני מאה שנים בדיוק  נחנך "בית האופרה העירוני של תל אביב"  שהיה בית האופרה הראשון בארץ ישראל. למי שלא זוכר – המבנה היה בתחילת רחוב אלנבי, על שפת הים. עברו  בדיוק חמש שנים ופרצו מאורעות תרפ"ט. נכון שאז נהרגו במהומות "רק" 133 יהודים – שזה כלום לעומת פרעות תשפ"ד הנוכחיות – אז גם מזה התאוששה תל אביב, ובדם ואש הוקמה לנו מדינה לתפארת.

לפני בדיוק 101 שנים נחנך  בית החולים הדסה בתל אביב. היה בית החולים היהודי הראשון בתל אביב. הוא שימש כמרכז רפואי חשוב לתושבי תל אביב, עד שהפך גם הוא למיזם נדל"ניסטי רק קומות. 

היום, לפני 75 שנה נחנך בית החולים איכילוב - אחד מבתי החולים הגדולים והחשובים בישראל, שעל גגו נוחתים מדי יום מספר מסוקים המפנים פצועים מהקרבות בדרום, ועל פי קצב הנחיתות שם אפשר להבין מה צפוי דובר צה"ל לעדכן אותנו בערב במהדורת החדשות. עיר שצומחת ללא הפסקה – כשהשבוע לא ניתן היה להשיג באף בית מרקחת כדורי שינה, כדורי הרגעה ואפילו חלופות טבעיות כמו מלטונין. נדודי שינה ב-TLV?

היום, בשנת 1962 נחנך האצטדיון העירוני בבלומפילד. מקום שעבר שיפוץ לאחרונה, ומי היה מאמין – ניתן יהיה להגיע למשחקי הפועל תל אביב ברכבת הקלה....

ומחר, לפני 60 שנה חנך דוד בן גוריון את נמל התעופה הבינלאומי תל אביב. שדה התעופה הבריטי הישן בלוד נועד להחליף את נמל התעופה הישן של תל אביב, שסירב להיסגר סופית ורק בשנת 2022 הפך למיזם הנדל"ן הכי גדול בעירנו. 

בסמוך לשדה התעופה, ב-23 בדצמבר 1977, נחנך נמל תל אביב, המרינה התל אביבית גדושת היאכטות שהתור למקום עגינה קבוע בה מתפתל עד למרינה באשדוד שם עוגנים כל מי שעדיין לא התפנה עבורם מקום במרינה הקרובה לביתם בתל אביב.

היום, לפני חמישים שנה נחנך היכל הספורט "יד אליהו", אחד ממתקני הספורט הגדולים והחשובים בישראל. במקור היה שמו "היכל הספורט ע"ש יוסף בורשטיין", להנצחת סגן ראש העיר בשם זה – לאחר מכן ההיכל שינה את שמו פעמיים,  ל"היכל נוקיה", "היכל מנורה מבטחים" ובכל מקרה הוא מזוהה הכי הרבה כמגרשה הבייתי של "מכבי תל אביב" בכדורסל ועוד יותר כהיכל מופעי "פסטיבל הילדים" בחנוכה - כל שנה למעט השנה בגלל מלחמת "חרבות ברזל" שהכניסה את כולנו לממ"דים עד שימוגר החמאס.

מצב הרוח של כולנו על הפנים. כל ערב שומעים על עוד ועוד לוחמים שמסרו נפשם עבור עתיד בטוח יותר לכולנו. מניסיון אישי של מספר מלחמות אכזריות – יש לנו פה עתיד. יהיו לנו עוד הרבה חנוכות שמחות של מתקנים עירוניים, והלוואי ונהיה ראויים להנות מהעתיד התל אביבי, שיהיה לנו גם בזכותם. יהי זכרם ברוך.










תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...