ל', אשת חינוך רמת גנית וחברה טובה, אימא של קצין מילואים שנכנס עם חטיבת הצנחנים לעזה בתחילת הקרבות, איבדה את התאבון. מה שלא הצליחו לעשות טובות התזונאיות לאורך שנים, ירד תוך כחודשיים. חמישה ק"ג נעלמו בלילות ללא שינה וימים של דאגות ומחשבות קשות לעיכול. דיאטה שכולנו מוכנים לוותר עליה.
אבל לא כולם יושבים בבית ודואגים. בסופ"ש האחרון המסעדות בעיר היו מפוצצות. אותן מסעדות ששרדו חודשיים של בדידות ודלילות מבקרים. המחזורים גדלו, הלקוחות חוזרים, ושוב הוכח כי את המנגינה התל אביבית אי אפשר להפסיק. הצעירים גודשים את המדרכות מול הברים. ריח הבירה נישא באוויר, וכל אחד יודע לאן עליו ללכת ולתפוס מחסה אם ישמע אזעקת אמת באמצע הצ'ייסר. גם אם אתם באמצע הנסיעה באיילון, לא בושה – עוצרים ומשתטחים על הכביש לכמה דקות. פזצט"א אורבנית תל אביבית.
בששי האחרון קבלנו הודעה מחברים - " ליאור אסל חי ונושם קפה. לפני כמה חודשים הוא הגשים חלום חיים ופתח בית קפה קטן בשוק היווני ביפו. מאז פרוץ המלחמה ליאור במילואים. בגבעתי. המקום שהשקיע בו את הנשמה סגור והקפה עומד ⚔
כדי להציל את העסק הטרי כל כך מסגירה, החברים של ליאור מקהילת הקפה הישראלית, לקחו על עצמם את העבודה, כי כאלה אנחנו ♥ ישראל היפה, כבר אמרנו לכם, קמה מבין ההריסות. בואו בסופשבוע, פנחס בן יאיר 8, יפו, שתו קפה ☕"
זה בא גם עם סרטון חברתי נחמד בפייסבוק המתאר את ההתארגנות החברית. אז קפצנו ליפו לקפה. ששי בצהרים. הסוחרים כבר ארזו את הדוכנים, בעלי החנויות קיפלו את עצמם לקראת השבת – והחברים של ליאור לא הפעילו בששי את בית הקפה, כי כשהגענו המקום היה סגור כבר. חבל. באמת רצינו לעזור.
לעומת זאת בפינה הסמוכה מזגו כוסות בירה לשולחן ארוך של פרלמנט צהרים גברי. ממול הרעישה מוזיקת צהריי ששי אופיינית, בבר יווני שמח. אין שולחן פנוי. תלבושת אחידה של חולצות טריקו שחורות לגברים וחליפות קיציות לבנות צמודות לנשים שפיזזו בעמידה על הכיסאות, או רק שרו בדבקות את המילים – כאילו במרחק חמישים ק"מ משם אין כבר מלחמה.
מצטער. לא מתחבר לזה עדיין. הבשורות הקשות מדי ערב של דובר צה"ל לא הולכות לי טוב עם השיגרה הצוהלת על הבר, ויהיה הוויסקי איכותי ככל שיהיה. לעומת זאת – ביקור בשוק הפשפשים בלי פינוק בבורקס ליאון, חובה. מנת פינוק של "בורקס על מים" במקום שמן, מאפיין שמרגיע את המצפון, מנה מנחמת במציאות בלתי אפשרית.
בשבת הטיילת על שפת הים התמלאה בצועדים. תל אביב חזרה לשגרת הסופ"שים, רק שעכשיו כולנו בארץ. אין טיסות לסיילים בחו"ל. אין חבילות סקי למקדימים, למרות שמדרונות האלפים כבר כוסו בשלג והעונה נפתחת בשבוע הבא. הטיול שלנו לצלילות לחופי סיני בוטל כבר בתחילת המלחמה, והאמת שאין לי תחושה שמישהו מחכה לארח אותנו בכיף בחו"ל ומי שמסתובב באירופה עם תליון מגן דוד לצווארו, חשוף לפוגרום אירופאי כל שהוא.
תגובות