גם לכם זה נראה מיותר?

אירוע מפונפן ומייגע, עם תפריט שחוזר על עצמו, המשתתפים מוכרים משנה שעברה. ממש כמו  הטקסטים הממוחזרים והצרבת שלמחרת.

כשמצב הרוח נמוך בעומק המחילות ברפיח, כשהתקווה לתקומה נמוגה, התאבון פג ואין געגוע אלא לאופוריה מהשנים האחרונות,  לא מזמן, בהן היינו מדינת סטרטאפ נמרצת ולהפועל תל אביב היה עוד סיכוי הוגן לזכות באליפות - ממש נדלקתי על הרעיון של חברים שלי, שבחרו בערב החג להתכרבל לבינג' עם פופקורן (כשר לפסח כמובן) ועונות 4+5 של הסידרה המומלצת "ילוסטון" מול ה-70 אינץ' החדשה שהותקנה רק השבוע בסלון דירתם כחלק מהטיפול הזוגי שבחרו להשבת החיוך לביתם. ספויילר קטן - קווין קוסטנר לא ממש מת, אחרי שהשאירו אותו מוטל  מדמם על הכביש בסוף עונה 3 ללקוחות נטפליקס בלבד. 

מצרף לעיונכם את הטור האישי שלי ומצרף ברכת חג טעים, נעים ומענג, כל אחד על פי מזמוריו ומנהגי ביתו.

חלומות בהופיין

קבלו - חמש שנים של חלום נדל״ן מתמשך ואפשרות לשדרוג משמעותי בחיינו. בוננזת מגורים, אקזיט ברמת אביב בואך רחוב הופיין. דירת השיכון המצ'וקמקת שהתקבלה בירושה בשנות השמונים המאושרות שלנו  ואו טו טו הנכס יהפוך בעזרת יזם התמ״א לדירת גג מעושרת, רבת מפלסים ומרפסת הנשקפת אל הים. 

בשנתיים האחרונות השותף שלי לצעידת הבוקר לאורך ציר חוף תל ברוך בואך חוף מציצים משתף אותי בחלומותיו. האזיט של חייו. כל שבוע יש לו עדכון. עוד צעד לקראת הגרמושקת תוכניות המאושרת. "בקרוב גם לנו תהיה מעלית, מחסן, חניון ושכנים עתירי מ״ר שהורווחו ביושר כפיצוי על שנות מגורים בשיכון סטודנטיאלי במעלה המדרגות למרומי הקומה השלישית." הוא חוזר ואומר בעיניים נוצצות. 

כמה פגישות דיירים הושקעו בגיבוש רוב למסע הנדל"ניסטי הזה. כמה מריבות שכנים ובעיקר חרמות וטריקת דלתות, מה לא איחלו למסרבי התמ"א לפני שהושג הרוב הדרוש, כמה התאמצו עד שגובש מתווה משותף עבור דיירי שני שיכונים ארוכים ברחוב הופיין 11-21 ובבלוק הופיין 6-16. תוספת של עשרות מ"רים לכל דירה באפון יחסי לזכויות הבעלים בדירתם הנוכחית. התוכנית המלאה הגיעה למנוחה ולנחלה, לכאורה, מתקרבת לשלב האישור הסופי ויציאה למסע  מהבלוקים לתקווה, בין  רעש ה- D9 לחנוכת דירת הגג המובטחת.

אנחנו לא תמימים. זוכרים כי בין לבין יש קטע ביניים של מגורים בדירה שכורה, אריזת התכולה ומעבר לדיור זמני עד לקבלת טופס 4 ומפתח. חברי כבר התחיל את שלב המיון. פינוי זיכרונות מן העבר מהם אנו מתקשים להיפרד. ארגזים מרופטים שעברו מדירה לדירה, סרוויסים של כלים הנשמרים עבור הבת הסרבנית שעדיין לא פתחה מטבח בדירתה ונסמכת על תנור האפיה של הוריה; קופסות משחקי ילדים של פעם, הנשמרים לביקור הנכדים שכאמור עדיין לא נולדו; מזוודות בגדים שעוצבו בשנות השבעים, ושנשמרים רק למקרה והאופנה תחזור ונוכל להסתובב בין כסית לקפה רוול במכנסים פרחוניים, עם קו מותן נמוך ביותר, מכנס המתרחב בשוליו ומגפי בוקרים צהובות גבוהות למקרה שהפרות יברחו לנו מהחווה לאחו בפארק הירקון. 

ארגזים מיותרים הסותמים לנו את עודף החדרים בדירתנו מאז פרחו הגוזלים מהקן. המעבר לדירת הביניים עד להשלמת התמ"א בהחלט הזדמנות פז לדלל את המטען העודף שלנו בדרכנו  במסע המתפתל לדיור המוגן, מקום אליו נגיע רק עם טרולי  נוח עבור שני טרינינגים, הרבה קופסאות של כדורים ותוספי תזונה, ארבע זוגות משקפיים ומכשיר שמיעה אחד כי את השני לא מוצאים...

לפני כחודש שמעתי כי התוכניות מוכנות, עורכי הדין מכינים את המסמכים לחתימה סופית.  הדרך אל האושר נסללה עם יזם חלקלק לשון ועירייה נדיבה בחיזוק יסודות הדיור  הישן הרופס שלנו בשכונה. את כל מונחי התמ"א  החבר שלי מכיר, לבד מהבלתי צפוי. זימון מפתיע השבוע לזום עם מחלקת הנדסה בעירייה. שיחה בלתי מתוכננת, כי כבר סגרנו הכול מול היזם, חוץ מתכנון האי במטבח והג'קוזי על הגג. 

אז ככה. בגלל המטרו. בגלל חוק הבניה. בגלל שתב"ע 5000 ירדה מהפרק ועכשיו זה תמ"א 70. או להיפך. בגלל האירנים או כוח עליון חדש בשכונה.  בגלל שזה בסמכותם. בגלל שאם לא היה כל כך תמים, היה צופה את זה מראש, כי באמת - מי היה מאמין שיגיע לדירת גג בהופיין כיש מאין?

הכול בוטל. נציג מנהל ההנדסה בעירייה  מנסה לשכנע אותם כי תוספת 12 מ"ר לכל דירה זה פיצוי ראוי, כי בעתיד הרי תהיה להם תחנת מטרו ענקית במעמקי המגרש. חמש שנים וחברי נשאר עם גרמושקה לא חתומה ביד. זהו. הלך התמ"א. הפינוי בינוי. המעלית והחניון. המחסן והגינה. החיזוק יסודות ובעיקר - החלום האורבני. BBQ בשמי רמת אביב.