דילוג לתוכן הראשי

המדוזות באות

 



הבועה התל אביבית מתאימה את עצמה למציאות החדשה. התל אביבים מגדירים לעצמם שיגרה חדשה שמלמדת אותנו איך החיים מתנהלים בצל הגליל המעשן בצפון ומנגד הדרום שמהדהד ברעם טנקים השועטים בציר רפיח בואך הפסקת הלחימה.

לעירנו הגיעו הגיעו לאחרונה אורחות חדשות. חוף הים דליל בנופשים, ומתחיל להתמלא במדוזות. כמדי שנה. המדוזה הארץ ישראלית המצויה והצורבת. תקלה לא נעימה ביום של כיף. 

התרומה המצרית לכיף הקיצי הישראלית. גושי ג'לי עגלגלים, הצפים בין הגלים, מחפשים את הנצרב הבא. היו דרוכים. זה ממש לא כיף לשחות במי ים חומציים עוקצניים. זה ממש כואב לגעת בטעות בזרועות הקטלניות של מדוזה מוסלמית מצרית. השגיחו על הנכדים שלא ידרכו בטעות על גוויות המדוזות המצפות את חופי הכרך. מרוב נופש באיים היווניים, שכחנו איך להתמודד עם מדוזות ציוניות. בחופי תל אביב החלו לסמן בדגלים סגולים את סכנת המדוזות. אף אחד לא באמת יופתע אם בסוף יתברר כי זה עוד צעד עוין של האירנים נגדנו.


אם נצרבים ממדוזה  מומלץ מאוד לא לשטוף עם מים מתוקים שעלולים להחמיר נזק תאי הארס, לא לשפשף הכוויה בחול ובטח שלא להשתין עליה. הכול עצות סבתא שעלולות להזיק. במקום זה מומלץ לשטוף במי ים, וברגע שמוצאים בית מרקחת - להשתמש בתכשירים נגד כוויות כגון אלוורה כדי להקל על הצריבה. לאחר השטיפה במי ים ניתן להשתמש גם בקרח לקירור והרגעת המקום. שימוש בחומץ רק יחמיר הצריבה.

 

הליכה לשפת הים היא עוד אסקפיזם במצבנו. המדוזות אולי הן החטא ועונשו למי שמעז לחפש עונג בימים של דמע. ה'אכול ושתו כי מחר נקבל צו 8' קיבל מימד אחר. אנחנו האבות משחקים אותה בקשיחות. מהגגים ראשי תיבות וקיצורים צבאיים בכאילו יש לנו מושג מה הם באמת עושים שם. אבות שמוכנים להתנדב לכל משימה - רק שיוכלו להיות בפלוגה עם הבן הקרבי, שאם יקרה לו משהו, אנחנו באמת לא יודעים מה יקרה להוריו. פגשנו על שולחן נפרד חבורת אימהות לחיילים מפרקות כמה בקבוקי יין בערב חברתי, כי מאז שהבן סיים את קורס מפקדי הטנקים בשיזפון והוצב בלב חן יונס - השיח היחיד שלהן הוא, מתי לאחרונה התקבל ממנו סימן חיים וכמה ימים נותרו עד שיגיע הביתה לחופשה קצרה. תאבון באמת אין. רק עוד כוס יין שתסייע להירדם הלילה.



העורף התל אביבי מתאים את עצמו. אבולוציה של בועה מלחמתית.


המפונים התפזרו למגורים "זמניים" שמאכלסים בעיר את חדרי האירוח לתיירים שנעלמו לנו. האייר-בי אנד בי התברר כהשקעה הכי גרועה בעיר. המלונאים שוקלים להתנדב לקטיף דובדבנים מרוב שעמום ואבטלה. מי שרוצה לפתוח חנות בקניון מצליח בעיר - זה הזמן. יש הרבה חנויות שנסגרו ועומדות זמינות לפראיירים חדשים אופטימיים.

סופ"ש באנטליה, קניות בלונדון, בר מיצווש ביורו דיסני, פסקי זמן בצימרים בגליל המוגז, קפיצות לאילת בצל התוקפנות החות'ית, טיולים בנחלי רמת הגולן ושחיה צורנית ב"בריכות הקצינים" הסוריות בפיקניק משפחתי מקורי בתקציב נוח - כל האתנחתות האלו כבר לא בתוקף. שומר נפשו יצטמצם בלב הבועה "ירושלים-גדרה-חדרה" כי להנהלה בקיסריה ממש לא איכפת ממה שקורה בשוליים...

 

בבועה המלחמתית החדשה - חופי העיר דלילים. שחקני המטקות במילואים. השמיניסטים יצאו לישורת האחרונה לפני הבגרויות ונסיעה דומעת עם ההורים לבסיס קליטה ומיון בתל השומר. בחוף הדתיים בעיר כנראה הסעיף האחרון אינו תופס. אחרי "בין הזמנים" האחרון, כל האברכים מתפללים בעוז ודבקות למיגור יוזמות הגיוס בבג"ץ. 

אתמול עדיין - המסעדות בערב מפוצצות. המנגינות שמחות. הצעירים צוהלים. ובטלוויזיה דובר צהל מודיע על עוד חטופים שנקבע מותם. השם וצה"ל ינקמו דמם.

 










תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...