מדהים איך החלטה נבונה של הנהלת הרובע, גרמה להרבה יזמים פרטיים להיכנס לחנויות הטקסטיל הדועכות ולהציב על מדפי החנויות בקבוקי יין, לפרסם סידרת קוקטיילים ייחודית, לגייס שף שפרש מ'פיין דיינינג' והחליט לעבור לקומבינציות של שלושה ביסים בצלוחית והרבה וואוו, כמה טעים.
שאפו. גם עניין החניה ידידותי למשתמש. החניונים שבמשך היום משרתים את אלפי העובדים במרכז הפיננסי הסמוך פנויים לאכסן את מכוניות הבאים לאזור. חבל רק שהמחיר הוא 50 ש"ח לערב של חניה.
מסביבי אני לא מפסיק לשמוע קיטורים על מחירים גבוהים במסעדות. מפגש מרובע במסעדה, בלי אלכוהול, מגיע ל-1200 ש"ח ויותר. וזה לפני שנגענו בטרנד המסעדני החדש - המחירים עלו, והמנות קטנו. ארבע נגיסות, קצת רוטב על פרוסת לחם טעים - ועובדים לצלחת היקרה הבאה. הרי לא באמת באנו לאכול. באנו להנות מהחוויה. מהחברה. מהמוזיקה הרועשת. מהמלצר שנעלם. מכך שלא באמת מקפידים כי על כל שולחן תהיה מלחיה וקנקן מים, לפני שמתחילים לשאול אותנו אם אנחנו רוצים לשמוע על המיוחדים שלהם להיום.
מצד שני, בימי פומפי האחרונים במרחב הלכאורה מוגן יחסית, כסף זה לא הכל בחיים.
אנחנו ישבנו ב-NOEMA, נחלת בנימין פינת אחד העם. קוקטייל, צ'ייסר, 3 פרוסות לחם ב-32 ש"ח, ארבעה ביסים טעימים של סיגר דגים מטוגן ב-78 ש"ח, כמה צלחות מזטים מוקפדים, רבע שעה המתנה עד שקיבלנו ממלחה, עוד צ'ייסר, צלחת שקדי בקר "מתנה מאיתנו", עוד קוקטייל, וטירמיסו אחד לארבעה ב-51 ש"ח - בקיצור , קיבלנו קצת עודף מאלף שקל לארבעה אנשים שמתוכם אחד ממש לא אכל מ"דיכאון תל אביבי בתפקוד מלא" שנמשך מאז ה-7.10 אשתקד.
לחו"ל בלתי אפשרי לטוס ישירות אלא בדילוגים דרך לרנקה. חסכון לרכישת דירה לא באמת מקרב אותנו למחיר שמתייקר כל חודש מחדש. הרווחנו את שכר הלימוד לשנה הקרובה באוניברסיטה עבור הסטודנטים במשפחה, כי זה ממש לא הגיוני יהיה להירשם לשנת לימוד ולהעביר אותה בצו 8 בעזה. שיפוץ לדירה הוא מסע בלתי אפשרי בגלל המחסור באנשי מקצוע. הכסף שלא הוצאנו על מותרות, נשחק בסופרמרקט על עגבניות במחיר 25 שח לקילו ואבוקדו שלפעמים עולה מעל חמישים שח לק"ג. אז מה עושים עניין מעוד ערב טעים במסעדה חדשה שמצליחה לשבור לנו עוד שיא בגיהוץ כרטיס האשראי השחוק שלנו?
תגובות