דילוג לתוכן הראשי

פאקינג אוקטובר!

היינו בני עשרים.

ב"רגילה" ירדנו לנואיבה

בטנדר סוסיתא מהיחידה,

עם מלאי תלושי דלק צבאי,

כמה בקבוקי בירה אביר,

חפיסות סיגריות נלסון בלי פילטר

והרבה תמימות נעורים.

אהבנו, רקדנו, חלמנו שאנחנו אימפריה,

עזה היה מקום לקניות,

בירושלים העתיקה הזמנו רהיטים מעוצבים אצל הנגר נששיבי,

בשבתות טיילנו להשתכשך במעיינות ליד ג'נין,

הפועל תל אביב הייתה אלופה,

חגגנו במועדון ביחידה את הפלת 12 המיגים ביום אחד,

התרפקנו על סיפורי מורשת קרב,

אודות עליונות החייל הציוני מול החייל המצרי

שמצטיין בעיקר בריצה יחפה על הדיונות הרחק מהקרב;

ביתרון המיראז' על המיג,

ומי ימלל גבורות ישראל -

והופתענו ב-6 באוקטובר 73'.

עבר יובל שנים.

תחקרנו, הפגנו, הפכנו, החלפנו,

נרצח לנו ראש ממשלה,

ובעיקר שכחנו כי הופתענו.

עם הספר שודרג לעם היוניקורן.

כולנו התעשרנו והסתנוורנו.

האלגוריתם טימטם את כולנו.

לוחמינו עברו מהשוחה לכורסה,

מהמקלע למסך 24 אינץ'.

מהמארב ל"רואה-יורה" עלק.

עתידנו בחוכמתנו,

ובמקום לעלות לעמדות לכוננות "עם שחר",

השארנו את האפליקציה במגדל השמירה עם בחורות ערניות שאף אחד לא לקח אותן ברצינות.

והופתענו שוב ב-7 באוקטובר 23'.

זה לא יכול להמשיך להפתעה נוספת.

בקרוב, אינשאללה, יחתמו על הסכם.

תצולם תמונת ניצחון.

הפוליטיקאים ינאמו והאימהות יבכו.

כל צד יחגוג בכיכרות -

ובבית ישבו המשפחות,

זוכרות את מיטב הנוער

שבגופם שילמו על הטעויות שלנו.

סליחה, סליחה ושוב סליחה.

ילדינו האהובים.

אף אחד לא הכין אתכם למסע הזה.

מדור ה-Y , דרך לוחמי אגוז ועד למצטייני 8200 -

מנוער הגבעות ועד לרשומים בישיבות הליטאיות,

מצטער. באמת. מגיע לכם עתיד אחר.

בלי עוד הפתעות.

בלי עוד אוקטובר ארור.

בלי פלגנות אלוהית ומחיצות הפרדה בתפילות.

בלי אזעקות.

עם עתיד.

טוב יותר.

אמן.

תמונות - אילוסטרציה.
אם אתם באמת מתעמקים,

אז החייל השבו"ז למעלה הוא החתום מטה...

הלוחם עם אקדח על הירך הוא האבא שלי שכבש לדבריו עצמונית חצי מחצי האי סיני. את החצי השני כבש אריק שרון חברו הטוב.

בתמונה השלישית - חברים שלי מחיל האוויר. תמונת ארכיון מסיום קורס קצינים, אלה שהיום שומרים על שמי המדינה. קצינים זוטרים שנראים מצוין אך באמת לא מבינים את גודל ההפתעה שתיפול עליהם אחרי ההסמכה. אני אגב בשורה האחרונה החמישי מימין...

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...