פאקינג אוקטובר!

היינו בני עשרים.

ב"רגילה" ירדנו לנואיבה

בטנדר סוסיתא מהיחידה,

עם מלאי תלושי דלק צבאי,

כמה בקבוקי בירה אביר,

חפיסות סיגריות נלסון בלי פילטר

והרבה תמימות נעורים.

אהבנו, רקדנו, חלמנו שאנחנו אימפריה,

עזה היה מקום לקניות,

בירושלים העתיקה הזמנו רהיטים מעוצבים אצל הנגר נששיבי,

בשבתות טיילנו להשתכשך במעיינות ליד ג'נין,

הפועל תל אביב הייתה אלופה,

חגגנו במועדון ביחידה את הפלת 12 המיגים ביום אחד,

התרפקנו על סיפורי מורשת קרב,

אודות עליונות החייל הציוני מול החייל המצרי

שמצטיין בעיקר בריצה יחפה על הדיונות הרחק מהקרב;

ביתרון המיראז' על המיג,

ומי ימלל גבורות ישראל -

והופתענו ב-6 באוקטובר 73'.

עבר יובל שנים.

תחקרנו, הפגנו, הפכנו, החלפנו,

נרצח לנו ראש ממשלה,

ובעיקר שכחנו כי הופתענו.

עם הספר שודרג לעם היוניקורן.

כולנו התעשרנו והסתנוורנו.

האלגוריתם טימטם את כולנו.

לוחמינו עברו מהשוחה לכורסה,

מהמקלע למסך 24 אינץ'.

מהמארב ל"רואה-יורה" עלק.

עתידנו בחוכמתנו,

ובמקום לעלות לעמדות לכוננות "עם שחר",

השארנו את האפליקציה במגדל השמירה עם בחורות ערניות שאף אחד לא לקח אותן ברצינות.

והופתענו שוב ב-7 באוקטובר 23'.

זה לא יכול להמשיך להפתעה נוספת.

בקרוב, אינשאללה, יחתמו על הסכם.

תצולם תמונת ניצחון.

הפוליטיקאים ינאמו והאימהות יבכו.

כל צד יחגוג בכיכרות -

ובבית ישבו המשפחות,

זוכרות את מיטב הנוער

שבגופם שילמו על הטעויות שלנו.

סליחה, סליחה ושוב סליחה.

ילדינו האהובים.

אף אחד לא הכין אתכם למסע הזה.

מדור ה-Y , דרך לוחמי אגוז ועד למצטייני 8200 -

מנוער הגבעות ועד לרשומים בישיבות הליטאיות,

מצטער. באמת. מגיע לכם עתיד אחר.

בלי עוד הפתעות.

בלי עוד אוקטובר ארור.

בלי פלגנות אלוהית ומחיצות הפרדה בתפילות.

בלי אזעקות.

עם עתיד.

טוב יותר.

אמן.

תמונות - אילוסטרציה.
אם אתם באמת מתעמקים,

אז החייל השבו"ז למעלה הוא החתום מטה...

הלוחם עם אקדח על הירך הוא האבא שלי שכבש לדבריו עצמונית חצי מחצי האי סיני. את החצי השני כבש אריק שרון חברו הטוב.

בתמונה השלישית - חברים שלי מחיל האוויר. תמונת ארכיון מסיום קורס קצינים, אלה שהיום שומרים על שמי המדינה. קצינים זוטרים שנראים מצוין אך באמת לא מבינים את גודל ההפתעה שתיפול עליהם אחרי ההסמכה. אני אגב בשורה האחרונה החמישי מימין...