אין מאכל ישראלי האהוב עלי יותר ממנת שווארמה בלאפה. יצירה גלילית, בצקית, מרופדת בחומוס, וירקות מוחמצים, כמה נגיעות של ירקות טריים מבוצלים, עם פיסות צ'יפס עבה, מגש נתחי שווארמה בקר שנוסרו באמנות בעזרת מסור חשמלי מקצועי, עם רוטב טחינה בנדיבות וזרזיפי עמבה למיטיבי שווארמה מקצועיים.
את הגליל כורכים בנייר אטום לשומן ואוגר חום לרבע שעה של עונג ברכינה נוסח תפילה למניעת טפטופי שומן על החולצה; פסק זמן באמצע היום על הדוכן, עם צלוחיות חמוצים, בצל כבוש סגלגל, וסלט ירקות קטן עם פיסות פלפל ירוק חריף להדמיע את הסועד המאושר.
כמי שלמד את רזי סעודת השווארמה אצל הפקולטות הוותיקות - חזן בחיפה, בואך הקוסם התל אביבי ושמש ברמת גן - קל לפתות אותי לכל קצוות העיר בצהרי היום לנסות שווארמה חדשה. שמענו כי ארז קומרובסקי פתח במתחם שרונה דוכן שווארמה ותבשילים לטובת סועדי המשרדים ברבי הקומות. אנשי ה'תן ביס' שבשעה 12 כבר יורדים לעמוד בתור. המקום אינו מסעדה. אל תחכו למזגן או מלצרים. קופה לתשלום מראש, ודוכן בו תקבל את קערת הקרטון שלך לסעודת צהרים קלה על אחד מהספסלים ושולחנות העץ ספוגי השמן שפינו המורעבים לפניך. זכרנו שבאנו לשווארמה ולא למסעדת משלן. ביקשנו שווארמה, כי לזה הגענו.
אין. יוק. נגמר. מי בא בשעה שתיים בצהרים לאכול שווארמה? הקופאית מחייכת ומציעה ש"תלכו לדוכן ותשאלו מה נשאר ונוכל להוציא עבורכם הזמנה..".
תבינו, באנו במיוחד עד ל'שרונה מרקט' עבור המוניטין של השף. אנחנו אוהבים את הסגנון שלו ותמיד טעים לנו להתארח באירועים שלו. רצינו שווארמה ונשארו להם רק קציצות ברוטב עם אורז או נתחי פרגיות עם קינואה. כשהתיישבנו לאכול את אחד התחליפים שבחרנו ממה שנשאר, ראינו את ארז ק. הולך לענייניו. שתיים וחצי. הלך עלינו.
כל האירוע התחיל כאשר חברי הטוב ד. עדכן אותי כי השלים את המסע. לגיל 67 החליט להצטלם על פסגת הקילימנג'רו. אחרי כמה חודשי הכנה, ושבעה ימי טיפוס, הצטלם הבחור במרומי ההר עם קבוצת ישראלים מחפשי אתגר לא רציונלי וסיפוק בגובה חמשת אלפים מטר ויותר.
אין כמו שווארמה בלאפה לחגוג איתי את האירוע. בשרונה. אצל ארז. ולא הצלחנו.
א. כי השווארמה שם בצלחת או הפיתה. לאפה זה לא להייטקיסטים.
ב. כי לא נשארה שווארמה. איחרנו.
ג. כי המקום באמת לא מתאים לשיחת חברים אלא רק להפסקת צהרים של שני פועלי חברת אמזון שירדו ממרומי המגדל הממוזג עד לקיפאון, לפסק זמן בשמש לפני שהם מתארגנים לתקן את האכסון בענן שלהם של כל הקבצים שלי.
שני פנסיונרים שחצו את ה-67, אזרחים וותיקים רעבים לשווארמה בלאפה יוצאים בצהרי היום למרכז העיר הגדולה. לא ברכב כי מחיר החניה שם לא אנושי. לא בקטנוע, כי נשתה שם יין. אלא באוטובוס ממוזג, בנת"ץ מהיר, בלי מצוקת מושבים, במחיר שלושה שקלים לכל כיוון כי אנחנו וותיקים, ובחיוך. עדכנתי את חברי כי האוטובוס שלי יעבור בתחנה הסמוכה לביתו בשעה שהופיעה לי באפליקציה- וכך עלה ד. והצטרף אלי לאוטובוס. ממש דייט מסונכרן.
אני זוכר כי אני בגיל 67 הייתי עמוק בסגר קורונה. מי בכלל חשב אז על אפריקה. בעיקר שמרנו על מרחק ממי שעמד לידנו. בקושי נתנו לנו להקיף את הבלוק בהליכה ספורטיבית ואימוני כושר היו טאבו.
אני את האתגרים שלי כובש עם מקלדת. בכתיבה. יצירתית. בלי שיירת סבלים מקומית שדוהרת לפני במעלה ההר להכין עבור הקבוצה את רחבת החניה הבא. עם עשרה סוגי תה מהביל, שירותים כימים ניידים, ובכניסה למאהל עובר כל מטפס הרים תל אביבי הברשת כל האבק העודף שצבר במדרון התלול והצחיח בדרך אל הפוטו אופ בפסגה דלילת החמצן.
נחזור לשרונה מרקט. אחלה מקום לנשנוש מגוון. מוזיקה צעירה באוויר, הרבה תיכוניסטים מושבתים, כוס יין ב 25 שקלים, שפע דוכני מזון לסועדים שאינם מורתעי שומני טרנס או סוכרתיים. לבד מחנות פירות וירקות - לא ראיתי שם אף מאכל בריא באמת. מצד שני, ראיתי הרבה צעירים צוהלים המלקטים מנות טעימות מדוכנים שונים בכלים חד פעמיים לשפע מקומות ישיבה בלב המרקט.
ד. חברי - את עונג השוואמה שהחמצתי איתך בשרונה, אעביר מחר ל'טומביק'. את הדודה הזאת אי אפשר לעצור אלא עם לאפה עסיסית וראויה. בוא למרכז שוסטר שברמת אביב. שווארמה מומלצת בנוסח איסטנבול גם בימים בהם ארדואן ואנחנו לא אוכלים מאותה הצלחת. חבר - אתה מגיע?
צילומים - באדיבות DALLE3 ועולם ה-AI.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה