טנגו יפואי

רגע לפני החניון של אצטדיון בלומפילד, במקום לעודד את הפועל תל אביב אנחנו פונים למועדון המוזיקלי "טסה" לערב ג'אז חושני. הופעה של אומנים מהשורה הראשונה בעולם, בעברית מקומית ובמחיר של פחות ממאה ש"ח לכרטיס. אורלי חברתנו החליטה לפתוח שולחן חברים קטן. געגוע לשגרה. כמו פעם. לפני שבכל מוצ"ש התחלנו לצאת מהבית עם הדגל ביד. הצטרפנו.

אודליה אליעזרוב סבר וגלעד דובצקי בערב מוזיקה ארגנטינאית של אסטור פיצואלה. גיבור הטנגו הדרום אמריקאי. Tiempo de Argentina זה השם הלועזי, או ביפואית - קצב ארגנטינאי. אודליה על הפסנתר ושירה, גלעד על כלי ההקשה ואנחנו על הבר של "טסה" שביפו. מקום אינטימי של כשבעים אורחים, פסנתר כנף ומתופף מדליק שישב על קופסת הקחון והפך כל טנגו לקצבי יותר, עד שלרגע ציפיתי שאל פצ'ינו העיוור מ"ניחוח אישה" יעלה על הרחבה הקטנה בריקוד טנגו מסעיר בשיר הנושא שנוגן - "בגלל ראש אחד" . אולה!

ערב ארגנטינאי, חייו של פיצואלה השזורים בשיריו ומסופרים על ידי אודליה בין המנגינות, בקצבי טנגו לטיני. מוזיקה מסעירת חושים, בבר חדש עם שפע חניה סביבו. מה יכול להיות יותר יפואי מזה?

על הקצב אחראי גלעד דובצקי, אחד מעשרת נגני כלי ההקשה הטובים בעולם. במקום מערכת תופים קלאסית הוא הביא להופעה מערכת קטנה וקומפקטית המתאימה יותר לטנגו ולבמה הקטנה. למי שלא מכיר, הקחון הוא כלי הקשה בצורת קופסה מעץ שמקורו במוזיקה הלטינו-אמריקאית. תחליף למערכת תופים שלמה ומאפשר למתופף לשבת עליו בזמן הנגינה.

באי הוודאות של דצמבר 24', כשגורל החטופים מפרפר בין עסקה לחרפה, כשקודם לטנגו שמענו בכיכר החטופים את זעקת המשפחות - בהחלט יש מקום לטנגו החדש של פיצואלה המשלב את הטנגו המוכר לנו מחתונות השבט למקצב הג'אז המודרני ומוזיקה קלאסית מתחדשת. שמרנות קצבית עם תנועות אגן ליברליות והרבה מצ'ואיזם.
וואוו. לא מובן איך לפרח קירות במסיבות שכמוני יוצאות כאלו מילים על ריקוד ומוזיקה. אזהרת קריאה. הכותב אינו רקדן ובטח לא פסנתרן. ובכל זאת - אודליה וגלעד הסעירו את חושינו במופע היפואי שלהם. או שהיה זה היין הטעים שדאגו חברי כי אשתה במהלך הערב, עד לא ידע. אישית - אני ממליץ על המופע. חמש אוקטבות בסולם אבידר.

הקהל בערב החושני הזה היה וותיק. לבד מהמלצרים הצעירים, רובנו כבר בגיל הפטור ממילואים ומאוהבי הג'אנר של הטנגו על פני מסיבות טבע. הבת שלנו במקביל חגגה באותו הזמן אי שם בלב הנגב הדרומי במסיבת טבע עם חבריה, סטודנטים מחורפני מאות ימי מילואים בשנה שמחפשים רגע מוזיקלי קצר במסעם הבלתי אפשרי בין גבעת רם והר הצופים למרומי החרמון הסורי בואך ג'אבל דרוז.

אגב, אם כבר ריקודים וחגיגות - אז איפה אתם בסילבסטר?

אוהבים שמפניה?

עם מי תתנשקו בחצות?

אתם בכלל בעניין של מסיבת ריקודים, ארוחה 8 מנות במחירי ראש השנה או ערב אינטימי עם כמה חברים אצלכם בסלון?

למסיבת סוף שנה בהנגר 17 אזלו הכרטיסים. גם למסיבה בדיזנגוף סנטר. אבל אל תתייאשו. חיפוש קטן בגוגל ותמצאו את הדי ג'יי שמתאים לרף הדיכאון שלכם. למסיבות המפזזים הרבות ברחבי העיר אפשר עדיין להשיג כרטיסים ברשת במחיר 250 ש"ח לזוג, ואם אתם מתעקשים על קאווייר בולוגה איכותי - יש כמדי שנה שפע אירועי נובי גוד לקהילת יוצאי מוסקבה ו-USSR, בחזרה לברית המועצות בארוחה שאינה נגמרת ובמחירים שאין להם סוף.

צילומים:
קרדיט: טל וימן