דילוג לתוכן הראשי

הלכו הגלגלים

 


מה טעם לחיים ללא כושר הניידות ומה אפשר כבר לעשות אם שוללים לך את רישיון הנהיגה-לבד מאשר לשבת בבית ולהישבע בכל היקר לך שלעולם, שאף פעם לא תעבור בצומת מרומזר כשיש ספק ובטח שלא בירוק מהבהב.

יותר לא תיתן לשוטרים את התענוג לרשום לך דו"ח, המפרט כי על־פי סעיף 22 לתקנות התעבורה, בצומת זו וזו, עברת באור אדום. מכה משמים שעונש משמעותי בצידה.

שלושה חודשי שלילה יכולים להיות גם פסק זמן מהתרוצצויות אורבניות ונהיגות מתישות, וויתור מראש על החיפוש הנואש אחר מקום חניה, הלחץ שלא לאחר לפגישות. מעכשיו כל הפגישות יטו להתקיים בקרבת מקום. במרחק כמה צעדים מהנהג השלול. לטובתך.

יש לך אליבי קבוע: "אשרי, שלול אני".

תשעים יום שאינך הנהג המשפחתי.

אין יותר, "אבא, תקפיץ אותי”.

שיקפצו בעצמם, אמר השלול; עד להודעה חדשה הנהג המשפחתי מקורקע.

מגיל 16 אתה נייד. בהתחלה אופנוע טריומף שהפחיד את האימהות והרטיט את ישבני הבנות, ג'יפ מ"פ צמוד, קונטסה מצ'וקמקת שבקושי הצלחת לקנות ממענק השחרור, ואחר־כך מחליפים מכונית כל שנתיים. שלילה זה לא נורא, מנחמים אותך. "יש אוטובוסים ממוזגים, מוניות, אשתך תוכל להקפיץ אותך למשרד."

חברים, די. שלילה זה נורא.

שלילה לשלושה חודשים זה כמו לקבל צו מילואים לשלושים וחמישה יום בקסבה של חברון. שלא יספרו לנו שאפשר להסתדר, לשכור נהג. או נהגת. אחת אחרי הצבא שחוסכת לקראת נסיעה לחו"ל. שתביא אתכם לפגישות, בלי בעיות חניה, מהמושב הממוזג ישר למשרד. "מותק, בואי לקחת אותי עוד שעה. בבקשה." ובסוף פגישה אתה פולט הערת אגב, "סליחה, הנהגת שלי ממתינה לי למטה". שים לב לתגובות. איזה ראש כחול שיש לאנשים. משהו. אבל תפסיקו את הפנטזיה עם הנהגת. לא הספיקה לכם השלילה, בא לכם גם תלונה על הטרדה?

מה יכול להיות יותר נורא מאשר לקבל שלילה?

לא מעטפה צהובה המכילה צו קריאה שלישי השנה או מעטפה בצבע צהוב בהיר משלטונות המס עם שומה על פי מיטב השפיטה.

דמיין רק שסיפרת בבית שאתה יוצא למילואים בעזה - וקיבלת חודשיים אחרי השחרור דו"ח על חציית צומת באור אדום, בשעה שתיים בלילה, בלב תל-אביב. בדיוק בתקופה שקפאת מקור על גג בית ערבי, אי שם במילואים עלאק.

"מאמי - זאת לא טעות? הרי אמרת שהרכב חנה באשקלון כל התקופה. לא?"

אם תרצה להתכחש לאשמה, התובע מוכן להציג לך את תמונת המצלמה האוטומטית בצומת. המכונית שכביכול חנתה בחניון עם שאר מכוניות מגויסי הגדוד, והצללית הנשית שנראית בתצלום רוכנת לכיוון הנהג. כנראה אתה.

זהו. עכשיו יש לך שלושה חודשים בסגר בייתי להתנצלות.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...