דילוג לתוכן הראשי

שוטף פלוס 72 שעות

 

72 שעות לפני כניסת אליהו הנביא, שלושה ימים לפני ההתכנסות השנתית של השבט המשפחתי, רגע אחרי שהסכמנו על רשימת המוזמנים לשולחן סדר הפסח, התפוצץ לנו צינור המים הראשי בבניין.

בית משותף, 15 קומות, בניין לתפארת שנבנה לפני כחמישים שנים, ועושה רושם כי יעמוד איתן עוד חמישים שנים לפחות, רק שהצנרת לא משהו.

כתל אביבים מנוסי קרבות ושרברבים אתם מכירים את התרחיש - רגע אחד אתם בחתונמי מול המסך, ומיד אתם עם מגב ביד אחת וסלולרי ביד השניה, מחפשים נואשות את האיש עם הג'בקה ביד שיסגור כבר את השיבר המרכזי ויאטום את הנביעה החדשה המאיימת לשטוף את כל הבניין המשותף שלכם; בדיוק בערב בו יו"ר ועד הבית יצא לאירוע משפחתי מחוץ לעיר, ורק לו יש את המפתח למנעול חדר דוודי חימום המים בבניין, אשר שם נמצאים הברזים הרלבנטים לסיטואציה המתגברת.

ערב טוב שכנים. ערב טוב לכל מי שהחלו לבשל לקראת סדר פסח. ערב מצוין למי שהחל במקלחות לילדים. ערב מדהים - מזכיר את יציאת מצרים. פתאום מישהו משנה לכולנו את התוכניות וכל מה שחשבנו שיהיה - כבר לא רלבנטי.





מרק עוף כבר לא יהיה פה הערב כי מישהו החליט ליתר בטחון גם לסגור את אספקת הגז. את שישיות המים ששמרנו לנו לעת מלחמה, שתינו בקיץ האחרון בפיקניק בים המלח. את חול חוף הים מראשו של הנכד כבר לא נשטוף הערב במקלחת, ונעבור ל"מקלחת צרפתית". ליטוף של מגבת לחה על אזורים אינטימיים והרבה בושם.

רק באירועי קיצון, תקלה במעלית או הפסקת מים כללית בבניין, נבחנת חסינות יחסי השכנות ארוכת השנים. בקבוצת הוואטסאפ הביניני מתחילות לצוץ שאלות חסרות סבלנות - "עד מתי? יש לנו שלושים אורחים לסדר ואני באמצע הבישולים!", "יש לכם צפי לסיום? העוזרת שבקושי השגתי לא יכולה לעבוד בלי מים!", "מה אני עושה עם העציצים במרפסת שמתיבשים כבר שעות בחמסין הזה?!", " אולי תזמינו שרברב אחר שמבין בזה יותר מהאיש המזוקן שעומד רטוב בלובי הכניסה לבניין ללא בשורות לחג?", "דיברתם עם 106?", "אין לנו גז!", "אפשר להפעיל מכונת כביסה אם יש זרם מים מקרטע?", "למה בקומה העליונה יש מים ולנו אין?", "תודה רבה לחברי הועד הנהדרים שלנו", " זה בטיחותי להשתמש במעלית כשהיא מוצפת במים?" - בשלב הזה העברתי הקבוצה ל"השתק", ויצאתי ממנה. ירדתי להתקלח בחדר הכושר השכונתי. הכרזנו על "הפסקת אש" במטבח לשעות ארוכות עד שנקבל הודעת הרגעה בוואטסאפ הבנייני.

יששש. הבעיה סודרה. השרברב מגיע עם ענף של זית על המפתח השוודי שלו. המים חזרו לברזים אחרי כמה שעות ארוכות מלחיצות. אפשר לחזור להכנות לחג. בתפריט קצת מצומצם השנה. אם אתם מרגישים קצת חול במרק, זה לא בגללי. תלונות לראובן מוועד הבית שעכשיו מקבל זר פרחים ענק מהשכנים על נחישותו בליל יציאת מצרים של המים בחדר המדרגות מהצנרת החלודה בואך משכננו הרטוב.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...