דילוג לתוכן הראשי

ברווז עץ בשמי המסילה בדרך לסופ"ש

 רחוב הרצל פינת המסילה. המקום בו נפגשים האושר התל אביבי עם המציאות. במקום בו פארק המסילה חוצה את רחוב הרהיטים והבנקאות. למרגלות המגדלים ובצמוד לנווה צדק, נמצא המקום הכי שמח בעיר. פארק המסילה של ששי.

מדשאות צרות וארוכות מול בתי קפה עמוסים, פינת משחקים לילדים ופינות ישיבה לסבא עם נכדים; מקום מפגש לצעירים בואך רחבת בית רומנו, עם ברים נעימים ולא עמוסים ברחוב אילת המקביל.

שכיות ארכיטקטורה של בתים משופצים שקמו על חורבות בתי הראשונים של עשירי תל אביב; מגשי פיצה ענקיים לחלוקה בחבורה בהשתרעות על הדשא, בקבוקי יין לבן עם כוסות חד פעמיות מתכלות וידידותיות לסביבה כמו כולנו. האירוע הקבוע טרם כניסת השבת כמשחק מקדים למסיבות הסופ"ש, כאשר ברקע מוזיקה קצבית נעימה הבוקעת מכל דוכן או להקה שהתמקמה מראש על אחת הרחבות - עם תיק גיטרה ריק מלא מטבעות, שטרות ואפילו Q-קוד למי שרוצה לתת טיפ ללהקה שנועד לסייע במימון טיסתם הבאה לחופשה אחרי האקדמיה למוזיקה.




בפינת הרצל והמסילה נחנך ערב פסח קיר פסיפס אמנותי חדש. יצירת ענק שהוזמנה על ידי בעלי המסעדה בבניין - מסעדת השחף. שלושה חודשים נמשכה עבודתו על היצירה האנכית, תל אביבית, של האמן אורן פישר. תל אביבי, יליד רעננה, שעשה בשנתיים האחרונות רילוקיישן זמני לקיבוץ סמר בערבה עד שימצא את הקיר הפנוי הבא ליצירותיו הענקיות.

פסיפס ענק, מחומרי גלם שמצא פישר בעיר, המציג הרבה מיקרו סצנות עירוניות שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות ולהתחבר איתן על הפסיפס. למשל חוף ים, עם הרבה תל אביבים החיים את האירוע התל אביב ללא הפסקה. אין סוף סצנות עירוניות מהחותר על החסקה, שחקני המטקות, הסוחרים בשוק יפו ומעל כולם ציפור העץ הגדולה ולמעלה הכותרת - תל אביב אהובתי. לדבריו שולבו בפסיפס מחוות רבות לאמנים מרחבי העיר כמו הפסל של תומרקין בכיכר הבימה או הברווז של דודו גבע בכיכר מסריק. אמרתי לכם - המקום הכי כיפי להתכונן לכניסת השבת.

למגיעים ברכב - מומלץ לחנות בפרויקט התחנה ומשם להנות מפארק המסילה לכל אורכו, עשר דקות הליכה אם לא עצרתם לצ'יסר, גלידה או משולש פיצה ענק. לחילופין נווטו לתחילת רחוב יהודה הלוי לחניה בכחול לבן. שם תראו מספר בניינים מדהימים ששופצו בשנים האחרונות למשל בבניינים מספר 6, 8 או 11 שבמקור נבנו על ידי עשירי העיר ולימים היו בנייני משרדים או בית המשפט העירוני עם קלדני הבקשות המשפטיות שמשרדם היה על המדרכה והונצחו במערכון הקלאסי של הגשש החיוור.

אם אין לך קורקינט חשמלי מהיר, כלב ננסי שעולה לפחות 15 אלף שקלים חד פעמי עד לביקור הראשון אצל הווטרינר, זעטוט אהוב שהגן שלו עולה לפחות חמשת אלפים שקלים בחודש לא כולל ימי ששי, נכדים שהוריהם גרים בפאתי פלורנטין ואתם גרים ברב קומות בצפון העיר או אהבה בחודשיה הראשונים או שאתם בעונה המצולמת החדשה של חתונמי - לא ברור מה אתם עושים בפארק הזה. שמחה תל אביבית בכוס בירה צוננת חד פעמית וגופיה קייצית צבעונית וחושפנית.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...