מה באמת חשוב לנו בחיים? אהבה, תזונה, וויי-פיי ושליטה על המזגן. כל השאר זה בונוס. בואו נודה באמת – אין דבר שמעורר יצרים ומלחמות כמו קרב שליטה על טמפרטורת המרחב.
חם מדי, קר מדי, נושב חזק, לא מרגישים כלום, רועש, לח, ותגידי – המזגן הזה בכלל עובד? הוויכוח הזה חוצה משפחות, מקומות עבודה ואפילו אולמות קולנוע. הולכים לסרט? נראה אתכם לא מתעטפים בכירבולית בכניסה לאולם. הולכים לחתונה? מרוב צינון, מבקשים מפות מהמלצר רק כדי להתכסות מפני הרוח הנושבת מעלינו בעוצמה של סופת הוריקן.
כמו אצבעות בכף יד – לא כל האנשים זהים. אין טמפרטורה אחת שתתאים לכולם. לשמנים ולרזים, לגברים ולנשים, לצעירים ולמבוגרים, לרוקדים או לסועדים, לחרדים עטופים בבגדים שחורים או לחילוניים עם גופייה וקצר. השונות האנושית היא שהופכת את הדיון סביב השלט למלחמת עולם של ממש. האם נכוון ל-16 מעלות או ל-24? להזיע או לקפוא? סלסה או וואלס? סליחה, אפשר רגע את שלט המזגן בבקשה?
יוגה, זיעה ואדי מלחמה - בקאנטרי אצלנו, שיעור יוגה הוא חוויה חוצת יבשות. מלחמת שליטה אגרסיבית בין מורה שחזרה מטיול רוחני בהודו והחליטה שהתלמידים חייבים להזיע בשיעור, לבין נשות השכונה. קשה? תתמודדו. יש משבר אקלים שהמורה עדין לא שמעה עליו. נשים מזיעות שבאו לקבל רגע פרטי משלהן, מנבחרת הכדורגל הפרטית בביתן שבדיוק נמצאת בחופש הגדול, וכל מה שהן רוצות זה מזרן, חדר ממוזג ונעים, ומוזיקת רקע מרגיעה. המורה רוצה שנתכופף לתנוחת המשולש, ההר והעץ המותחים את כל הגוף המותש, והן רק רוצות להירגע ולחלץ את השרירים בחדר ממוזג ונעים. אבל למה 25 מעלות עם לחות מוגברת? לא חבל על הסט החדש של לולו למון?
מלחמות המזגן מגיעות לכל מרחבי חיינו - בחדר הרצאות עם קהל מעורב מגדרית, לוקח פחות משבע דקות עד שמישהו מבקש לשנות את עוצמת המיזוג. בטיסות של מעל לשעה - הביקוש לשמיכות מהדיילים גדול ואסרטיבי יותר מהבקשות לקנות שוקולד מעגלת הדיוטי פרי. והעיקר - במרחב הזוגי ברכב. לפי מה קובעים את עוצמת המזגן בו, כשאין בו פיצול בין הצדדים שם צד א' יכול להקפיא את האגף שלו עד לרמת מרגריטה קפואה ולהלן צד ב' בנסיעה יכולה להפעיל את חימום המושב בצד ימין בעוצמה של סיר חמין מהביל. או להיפך כמובן. מאבק שליטה מתמשך על כפתור השליטה כל הדרך עד החניון בו כבר מתפתח ויכוח אחר. איפה אוכלים בששי בערב?
כשזוגיות ומיזוג נפגשים - אין ספור זוגות כבר לא ישנים כפיות בגלל מחלוקת מטאורולוגית. היא רוצה חדר שינה קר עם שמיכת פוך עבה, הוא מעדיף חלון פתוח. הוא היה מעדיף אוהל והיא איגלו. ולהיפך כמובן. מאז שהילדים עזבו את הבית, מישהו עבר לישון בחדר נפרד.
ואחרים? היא פותחת במרפסת ספה נוחה עד אחרי החגים והוא נשאר עם המאוורר שמעל למיטה. זוגיות מושלמת עם מינימום חיכוך והרבה שינה טובה. כמי שכל חייו עבד במשמרות ארוכות הבנתי מזמן - לילה בנפרד מוליד געגועים, ושומר על השלום בבית.
ומה על הזוג הצעיר שנפגש מחוץ לעולם הממוזג? אם יליד תל אביב הלוהטת יתאהב בירושלמית קרירה, לא יהיה להם מנוס אלא לקנות דירה במודיעין. בדיוק באמצע הדרך: 300 מטר מעל החום התל אביבי, 400 מטר מתחת לקור הירושלמי. פשרה נעימה, ובלי ויכוחים על המזגן. בסוף, כולנו רוצים דבר אחד: להיות צודקים. ואם אפשר, שהחדר יהיה בטמפרטורה המושלמת, כמובן.
שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...
תגובות