דילוג לתוכן הראשי

העיניים של איכילוב






ארכיון התמונות של מחלקת הצילום הרפואי באיכילוב הוא תמצית ההיסטוריה האחרונה של תל אביב. צילומים של  דם וכאב; פיגועי הטרור, נפגעי מלחמת המפרץ, רצח רבין, ועד לפצועי מסיבת הנובה, אירועי 7 באוקטובר, וכעת מלחמת 12 הימים. הכול מתועד, מחכה למאגר מידע ראוי שיאמץ אותו.

במהלך המלחמה האחרונה, מנכ"ל בית החולים, פרופ' אלי שפרכר, בחר לשתף את הציבור בחלק מהתיעוד הפנימי. זוהי תערוכת הוקרה לצוות המוסד, המוצגת עד סוף אוגוסט בלובי הכניסה לבניין הלב, על שם עופר. הצילומים מציגים את צוותי הרפואה, אנשי הסיוע והמתנדבים, שנקראו לכוננות מול הלא נודע בכל פעם שהרמקולים הכריזו על "צבע אדום".

 

מצלמים את האמת, לא את הפוליטיקה . בדרך כלל, אנחנו לא מצלמים בבתי חולים, בין השאר בגלל צנעת הפרט והכאב האינטימי. יוצאי הדופן הם בדרך כלל פוליטיקאים, שמנצלים ביקור אצל פצועים לרגע צילום. לחיצת יד לאיש לא מוכר, כשהוא בפיג'מה, בשיא כאבו, ובטח שלא במיטבו. לא חושב שזה צילום שכלול בטופס 17 מקופת החולים.

רק בתל אביב, העיר שלא מפסיקה לחגוג גם כשהעורף מתבקש להירגע, אפשר לראות תערוכת צילומי מלחמה כשהתותחים עדיין רועמים. רק אצלנו מחזור שלם של תינוקות נולד במרחב התת-קרקעי, חניון שנחשב ליקר ביותר במזרח התיכון, והפך למחלקת יולדות. פצועים טופלו במסירות, כאילו אין מלחמה, והכול תועד.

המציאות של שתי צלמות. במלחמת 12 הימים, מנהלי איכילוב החליטו לצלם. שתי צלמות הבית, מירי גטניו וג'ני ירושלמי, תיעדו באופן שיטתי כל רגע בבית החולים התת-קרקעי שהפך למקום הכי בטוח בעיר. שתי צלמות מקצועיות , שעובדות בבית החולים למעלה משלושים שנה, חיפשו יומם ולילה את הפריים הנכון כדי לתעד את עבודת הצוות, האתגרים והאחדות מול הטילים. בשגרה הן אחראיות בדרך כלל על צילום הליכים רפואיים, אבל הפעם הן תיעדו את החיים עצמם. רגעים יוצאי דופן שלא לומדים בשום בית ספר לרפואה, אבל המציאות מכריחה אותנו להיות ערוכים להם.

הצלמות מביאות רגעים אנושיים שנקלטו: ממסדרונות חדרי הלידה התת-קרקעיים שלא פסקו לפעול, דרך פרויקט העברת הפגים מבית חולים ליס למרחב המוגן, ועד לטיפול בפצועים מקריסת בניינים עקב נפילת טילים. הכול, כמובן, תוך שמירה על פרטיות המטופלים, ועם דגש על האווירה ועבודת הצוות של אנשי איכילוב שירדו ל-12 ימים אל מתחת לפני האדמה.

ההישג הקטן של הצלמות, שמסביר הכול, הוא תמונה אחת שהציגה עובד בחדר הכביסה הלוהט. אחרי שהתמונה פורסמה בתערוכה, הנהלת בית החולים החליטה להוסיף שם מזגן חדש. המצלמה הצליחה להעביר את המסר, וזה אומר הכול.











מימין, ג'ני ירושלמי ומשמאל מירי גיטניו




 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...