מלחמת 14 השנים על תו חניה: "התמסדו או שתיקנסו!"

 

ישראל היא אכן מדינה של בין המלחמות: מלחמות קצרות של שישה ימים, מלחמות ארוכות של שנתיים, ומלחמות מוניציפליות שלפעמים צריך הרבה אורך נשימה עד שהצדק מנצח.

קחו לדוגמה את הזוג מיכאלה ונמרוד. שמות בדויים כמובן כדי לשמור עליהם מאימת פרחי העירייה. הם חיים באושר בלב תל אביב משנת 2005 ועד היום. זוג משמים שהחליט שאין לו צורך להתמסד רשמית בישראל. הסכם נישואין מפעם באי שם באירופה הספיק להם. הם חיים ואוהבים כמו עוד הרבה זוגות תל אביביים, רק בלי שעברו אצל רב, עורך דין או ידוען שעורך חתונות בהרבה הומור ובחוסר סמכות. כמי שמכיר אותם עשרות שנים, אני מעיד כי הם הכי ביחד שיש. הם גרים בדירה הרשומה על שם הגברת מטעמים השמורים עמה, וזה באמת לא ענייננו.

"לא מספיק לגור ביחד, תביאו טבעת"

נשמע נהדר, עד שהזוגיות חסרת הכתובה והכשר פורמלי הגיעה לפקידי עיריית תל אביב, שהתקשו להכיר בנמרוד כתושב העיר לצורך קבלת תו חניה. 14 שנים סירבו הפקידים להכיר בו כזכאי, למרות שכתובתו הרשמית במשרד הפנים הייתה רשומה בתל אביב, ואף שהיה לו סוג של הסכם כתוב המסדיר את מגוריו המשותפים עם אשתו. כתובתו לכל דבר ועניין, כולל משלוח דוחות חניה, רשומה הייתה בעירייה כדירתם המשותפת בתל אביב.

שנים שהפקידים התעקשו: או שתתחתנו בארץ, או שתצהירו שאתם ידועים בציבור – זה התנאי לקבלת תו חניה. נמרוד , שהתעקש על חירותו, היה צובר ערימה של דוחות חניה, ניגש אישית לאגף החניה, מסביר שוב ושוב את המצב, הפקידים היו מתעקשים שישלם הקנסות או שיתחתן, וחוזר חלילה. זה הפך לריטואל קבוע. בדרך כלל עדיף היה לגשת לטקס הדוחות לפני טיסה לחו"ל, אחרת היו עוצרים אותו במשטרת הגבולות עם צו עיכוב יציאה מהארץ של ההוצאה לפועל.

10,000 שקלים שהתאדו בחלל

אגב, לאחרונה עצרו אותו בנתב"ג בדרכו לטיסה לצורך עסקיו ודרשו שיסדיר חוב להוצל"פ עבור עיריית תל אביב כתנאי להמראתו. לא מפתיע נוכח מצוקת החניה בלב העיר, תחנה מוכרת בנתב"ג בדרך אל ה-OECD. נמרוד שילם את החוב, כעשרת אלפים שקלים, אך כששב ארצה וניגש לאגף החניה לבטל את הגבייה כרגיל, טענו שם שאין להם קשר להוצאה לפועל ושהחוב לא הגיע אליהם מעולם. עשרת אלפים שקל שהתאדו – תעלומה שעדיין בבירור על ידי מיטב הפקידות באגף החניה.

הניצחון בזכות הפיה הטובה

בכל סבב במשרדי העירייה, הפקיד התורן ניסה לשכנע את נמרוד למסד את הקשר, והוא התעקש להיות תושב תל אביב בלי טבעת.

לאחרונה, בשלהי מלחמת 7/10, באחד מביקוריו באגף החניה, פגש את הפיה הטובה שלו. עובדת עירייה עם גמישות מחשבתית, שמאמינה כנראה באהבה טהורה. היא שינתה את מעמדו – זכאי לתו. זהו, הסתיימה מלחמת 14 השנים. מאז, הסיכום איתה הוא שכשהוא שוכר רכב, הוא מעדכן את העירייה ומקבל מיידית תו וירטואלי שמאפשר לו ליהנות מחניה חופשית באזור מגוריו. ועדין בתעודת הזהות שלו כתוב שהוא פנוי. עאלק....

געגוע לאריק , 12 שנים למותו

 ביום רביעי ימלאו 12 שנים מאז נפטר אריק. הלב שלי מלא בגעגוע לקולו, למערכונים, לתקווה שאולי יחזור להופיע בפעם האחרונה. הזמר שסירב להצעה נדיבה מעיריית תל אביב - עוד הופעה אחת בפארק הירקון תמורת 6 מליון שקלים. עקשן ודעתן. מעדיף להיות בבית. עם התוכי יוסי, עם סימה. עם השירים ועם עצמו - לא יחזור לבמה יותר.

השבוע סיימנו את הסיור האורבני הלילי שלנו בבית הקברות הוותיק ברחוב טרומפלדור. שם, במרחק של כ-700 מטרים בלבד מביתו הנצחי ברחוב חובבי ציון 40, טמון כבר 12 שנים הזמר הישראלי הגדול מכולם - אריק איינשטיין. עמדנו ליד המצבה הצנועה, מרגישים את החלל שהותיר אחריו האיש הגבוה, זה שלא הפסיק לכתוב, ליצור ולשיר, כמעט עד יומו האחרון. הפער בין חייו השוקקים לבין השקט שבין המצבות הוא תל אביבי ועצוב כאחד.

אריק לא היה רק זמר, הוא היה פסקול חיים שלם לדור שזימזם את שירי להקת הנחל ולהקת בצל ירוק בנערותם. הוא היה הספורטאי המצטיין בנעוריו, השחקן הכריזמטי, כוכב הקולנוע שחלקנו גדלנו על סרטיו, ובליבו - חבר נאמן ובן אדם טוב. הוא היה תל אביבי מובהק, על כל גווניו, חילוני שורשי, ובעיקר, אוהד הפועל תל אביב בכל רמ"ח איבריו, אהבה שדבקה בו עוד מגיל עשר והפכה לחלק מהמיתולוגיה של כולנו.

אין כמעט מדריך סיורים עירוניים שמכבד את עצמו בתל אביב שלא יצר מסלול משלו ב"עקבות אריק איינשטיין". המסלולים הללו הם לא רק שיעור בהיסטוריה מקומית, אלא מסע נוסטלגי מפעפע אל ימי התום. בכל פינה משמעותית בסיור משמיע המדריך שירים, מקרין על טאבלט את המערכונים האלמותיים מימי "לול", או מציגים צילומי ארכיון שובבים מחוף מציצים, עם אורי זוהר והחבורה השמחה. אלה הרגעים שבהם דור שלם מתכנס ושר את להיטי שלישיית גשר הירקון, ומדמיין את אריק שותה עוד כוסית צוננת ב"כסית". הזיכרון שלו הוא מעין דבק המאחד בין הדורות, ומחזיר את העיר, ולו לרגע, לימיה הפחות מודרניים ויותר משוחררים.

השבוע, בערב חמים ונדיר לסוף נובמבר, יצאנו לסיור כזה, בהובלת חברתנו המדריכה אביבית שווייקי מתניה. קבענו ברובע הבימה, בין מדרכות בתי אנשי הבוהמה הוותיקים.

בכל צעד שם יש סיפור: פה נולד אריק איינשטיין, וממולו ממש, ברחוב גורדון, התגוררה אילנה רובינא, בתה של חנה רובינא האגדית. גורדון 31 מול גורדון 36 - שני חברי ילדות שהפכו לצמד מצליח בשם "הגפרורים" עוד לפני שחברו לענקי הזמר של אותה תקופה. זוהי תל אביב של שנות ה-50 וה-60.

ההליכה המתונה על המדרכות הצרות והחשוכות בסיור היא כמו כניסה למנהרת זמן. כל מעקה וכל כניסה לחצר עמוסים כיום בזוגות אופניים, עדות לחיים האורבניים, האלטרנטיבה הזולה והאופנתית לאזור שבו החניה היא משאב נדיר. המדרכות הללו הן למעשה חניון מאולתר לקטנועים, עם מעבר צר שמחייב את המטיילים בעקבות אריק להתכווץ ולנוע במיומנות.

אלו בתים נמוכים וישנים, שרובם חסרי מעלית, והטיפוס לקומות הגבוהות נותר אתגר אירובי אמיתי לוותיקי השכונה. השיפוצים שנעשו לרוב הוסיפו רק פיר חיצוני. זהו חלק מהקסם - ההעברה הבין דורית של הדירות לדור הנכדים, שמזרים עירוי דם צעיר וטבעי אל החלק היפה והלבן של העיר, מעניק לו אופי מחודש, אך אינו מכבה את רוחם של הענקים שהטביעו בו את חותמם.

12 שנים וגעגוע. לזמר שידע לשיר ישירות את שהרגיש כמונו, עם התה והלימון בבית עם סימה, עם הנכדים הדתיים, והחברים החילוניים - קוקטייל תל אביבי של פעם, במזנון של אלתמן, מהסרט מציצים.

הסיור עם אביבית היה לי נהדר - אבל אתם לא ממש חייבים מדריך לסיור שכזה. כנראה שלדירתו לא תוזמנו להיכנס. הפרטיות מעל לכל. אבל אתם מכירים את השירים. יואב קוטנר כבר פרסם סידרה דקומנטרית נהדרת על אריק. צפו בסידרה בבית, וכשאתם בסביבה, בואו להניח אבן על הקבר. בית הקברות ברחוב טרומפלדור, פנו שמאלה משער הכניסה, עד הצעיף האדום של הפועל תל אביב, שבטח יונח גם השנה על הקבר. תנצב״ה.

בירת הכלבים של תל אביב

 

תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן. 

דייגו כלבלב מרחוב הופיין

יש לו הכול: מרק ועצם

זה טוב ויפה. אבל בעצם

נמאס לו לשבת כך לבדו.

אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג.

דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו.

פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל.  בשנת 2022 נרשמו 43,222  כלבים החיים בעיר, ולמעלה מ-3,300 משפחות מגדלות בביתן יותר מכלב אחד. 

אז כל מי שמעדיף גידול כלבים במקום ילדוד'ס – דעו לכם שזה לא כל כך קל. נכון שלא משלמים על גן ומורים פרטיים, אבל גם על כלב יש הוצאות של דוג סיטר, ושמרטפות בעת חופשה כי ההורים שלכם אולי יסכימו לשמור על הנכד אבל לא על גור כלבים, ובעיקר – הוצאות רפואיות בלתי צפויות.

להחזיק כלב לאורך שנים זה לא פשוט. אחרי כמה שנים של כיף על המדשאות, גם הם מזדקנים. הם לא יושבים כמונו בהמתנה על הספסל בקופת החולים, אך חולים בדיוק כמונו.

על כלב עם סוכרת שמעתם? כלב עם בעיות גב הכרתם? לאוזו, הכלב של חברי רוני עשו לאחרונה צילום MRI, בו נמצא שדרוש לו ניתוח אצל נוירולוג מומחה. בתום תיקון פריצת ארבעה דיסקים, חזר המנותח לכשכש כאחד הכלבים. הכלב של סיגל עבר ניתוח קטרקט בשתי העיניים בגיל 8 שנות כלב, בדיוק כמונו. היום הכלב רואה נהדר, ואף זכה בחבר מאומץ מיתומי חרבות ברזל.

'אוזו' עבר עם משפחתו מבית ברמת השרון בו רגיל היה לפתוח את הדלת ולצאת לחצר, אל דירת גן תל אביבית, שפתיחתה הובילה אל הרחוב. ביומו הראשון בעיר הגדולה יצא לשוטט בשמחה ואיבד את דרכו. רק לאחר יומיים אותר בעזרת שבב הזיהוי באוזנו אי שם בסמוך לביתו הקודם, אחרי שרץ שעות רבות על כביש רותח שחרך את כריות רגליו.

'שחר' התגורר בקומה החמישית במגדל תל אביבי, שמע יום אחד את הרכב של בעליו מגיע, ומרוב שמחה קפץ מהמרפסת. אחרי צניחה כואבת מגובה חמש קומות, נאלץ לבלות את שארית חייו עם אגן שבור.

'ליאון', כלב מסטיף טיבטי, הגיע לארץ מסין על מנת להגשים לבעליו חלום. לצערו של ליאון, ולצער הבעלים, הכלב נחת פה עם דלקת ריאות. במשך חצי שנה נאלץ הבעלים המסור לקחת את ליאון פעמיים ביום, בוקר וערב, כולל שבתות וחגים, לקבל זריקות אצל הווטרינר. אחרי שהבריא, התברר שליאון פחות מסתדר עם אחד מבני המשפחה – ונמסר לאימוץ באחד המושבים הסמוכים לתל אביב.

שלושת הערים הכי ידידותיות לכלבים הן פורטלנד, סן פרנסיסקו וסיאטל. בחירה המבוססת על פארקים ייעודיים לכלבים, חוקים מכילים, עמדות איסוף צואה זמינות ומסלולי טיול ייעודיים לכלבים. אבל – הערים הנוחות לבעלי כלבים, לפחות במונחי שמרטפות והולכתם במהלך היום הן ברלין, המבורג, וינה. במדד הכללי אנחנו במקום ה-18 מתוך 45 מדינות בידידותיות לכלבים. ציון 6.5.  ציון זה מבוסס על מספר גורמים, ביניהם מספר פארקים לכלבים, חוקי כלבים, גישה לשירותים וטרינריים, אפשרויות טיול ועמדות איסוף צואה.

 למה דווקא בעירנו הכלבים מקשקשים בזנבם  בשמחה? תל אביב מציעה מגוון רחב של פארקים ושטחים פתוחים, שם בעלי כלבים יכולים לקחת את כלביהם לטייל ולשחק. פארקים אלו מהווים מקום מפגש פופולרי עבור בעלי כלבים, ומאפשרים להם ליצור קשרים חברתיים עם אחרים. כעיר של הרבה פנויים ופנויות – גם גור כלבים קטן ונחמד הוא קופידון שימושי.

•  צלמת של דייגו - מיכל אטינגר.

• "דוג ווקר" יהב וידל . צלם - דרור שמחוני.

• צלם - "אבא" של 'אוזו'

  
  צילום - AI

•