הקמנ"ק, החיילת והנס של הרשת במלאבס: כך מצאנו אהבה חדשה במקום האהבה האבודה; האם המקומון יכול לשדך צעירים בני 80?
לפיני, קצין
בקרה מהיב"א (יחידת בקרה אווירית) הדרומית במצפה רמון של שנות השישים, הייתה
יד חזקה. לא בפוקר, אלא בהורדת ידיים מול חיילים משועממים בשק"ם. הוא היה
בחור מוצק, מפתח תקווה, עם לב זהב וציניות נעורים. כשנתיים לפני מלחמת ששת הימים,
כשרחל'ה הצעירה הגיעה כחיילת ליחידה, תוך ימים ספורים היה ברור לכולם: היא בת הזוג
של הקמנ"ק, קצין מערכות הנשק ביב"א - האחראי על הגנת שמי המדינה 24/7,
והדמות המבצעית הכי בכירה והנערצת ביחידה.
"לפיניל'ה,
יקירי האהוב מכולם, שמור נא תמונה זאת על לבך ממני רחל'ה האוהבת אותך לעולמים אהבה
עז", כתבה רחל ביום פתיחת המלחמה ביוני 67', על תמונתה שהפקידה בידיו. זו
הייתה הבטחת נעורים חרוטה בדיו, אך שנתיים לאחר מכן, הדרכים נפרדו. משפחתה של רחל
עודדה אותה לחפש פוטנציאל אקדמי גבוה יותר מאשר שירות צבאי.
עברו שישים
שנה. פיני הקים משפחה, מצא אושר, חי באושר כזוג נשוי במשך 55 שנים, והתמונה הישנה
עם ההקדשה הרומנטית נותרה שמורה במגירתו הפרטית, בין צילומי נכדים. עד לפני מספר
חודשים, אשתו של פיני נפטרה לאחר מחלה קשה. והוא, אלמן טרי בן שמונים, החליט לצאת
למסע חיפוש מותח ודחוף: לאתר את רחל, אהבת נעוריו האבודה. רגע לפני שבריאותו
תיפגע, הוא קיווה לנס, למועד ב' של החיים. לחזור לעבר. לאהבת נעוריו. לרחל שפירא
שנעלמה לו ואחרי למעלה מ-55 שנים ועכשיו נזכר שאף פעם לא מאוחר לומר דברי אהבה, או
לפחות להיזכר ביחד כמה היינו צעירים וטיפשים.
פיני, מבוגר
ממני בכמעט עשור, פנה אליי, חבר ותיק וקצין זוטר שלו לשעבר, כדי שאסייע לו בעולם
המסתורי של הרשתות החברתיות. יצאנו לדרך עם מעט רמזים: השם רחל, העיר פתח תקווה,
שנת לידה 1947, מזל עקרב, והעובדה שסבה היה זקן השומרים אברהם שפירא. אלמנטרי, לא?
הפאזל התחיל
להצטמצם. פרסמתי פניות בקבוצות פייסבוק של וותיקי מלאבס ותל אביב, אך ללא הצלחה.
אפילו ראש עיריית פתח תקווה התלהב לעזור, אך השם הנפוץ, רחל שפירא (שכנראה שינתה
שם משפחה לאחר נישואין), לא קידם אותנו. המסע הפך לאתגר. יקי אופיר, חוקר פרטי
מנוסה ששיתפתי בסיפור, התלהב והצטרף פרו-בונו אלינו למסע. צוות מחזירי האהבה הישנה
מהיב"א הדרומית לפתח תקווה של המאה ה-21 החל לעבוד.
החיפוש דרך
מאגרי המידע העלה מספר מועמדות. כולן נשאלו אם היו ביחידה בשנת 67', אך כולן השיבו
בשלילה. לא ויתרנו. נזכרתי בחבר היסטוריון, פרופ' אודי מנור, שהצליח לאתר את הסופר
אהוד בן עזר, שכתב על אברהם שפירא. מהר מאוד קבלתי מבן עזר את פרטי הקשר של האח
החורג של אותה רחל שפירא, החיילת מהיב"א. הגענו אליה. כמעט.
סוף מפתיע - לצערנו הרב
רחל נפטרה שנתיים קודם לכן. הכול עניין של טיימינג. היה יכול להיות לסיפור סוף
רומנטי ודביק, אך סוף פרק החיפושים ומסע הגעגועים של פיני היה עצוב. כתבתי אז
בטור: "חברים, תהנו מהאהבות הקיימות. 'החזרת אהבות ישנות' מקומם באלבומים
ובאגדות". בפברואר השנה סיכמתי את הטור שלי בדכדוך, אך הוספתי פנייה אישית
לקוראות הוותיקות שלי מפתח תקווה: "אם את קוראת את הסיפור המקומי ורוצה להכיר
את החבר שלי, אשמח לעודד אהבות חדשות...".
האהבה מנצחת:
גן עדן בפתח תקווה. מותחן הגעגועים שהסתיים באהבה בזכות המקומון.
הטור פורסם פה במקומון, ומכאן אשתף אתכם במה שקרה כתוצאה מכך. עוד באותו סוף שבוע,
נפל הפור. זוג חברים טובים שלי קראו את הטור שפורסם במקומון של ידיעות תקשורת בפתח
תקווה ומיד המליצו לי על דודה שרה. אלמנה, נמרצת, בריאה, נאה, צעירה מפיני בשנה,
וחשוב מכל, גם היא מפתח תקווה. תוך שבוע מפרסום הטור, נפגש הזוג לראשונה בבית קפה.
השיחה קלחה ארבע שעות והתברר: בינגו אמיתי.
פיני הגיע אל
שרה כ"אלמן חדש מהמדף", בן זוג שלא נשחק באפליקציות ההיכרויות ששרה כבר
הספיקה לטעום מהן. לאחרונה נפגשתי איתם לאחר שחזרו מטיול משותף בקנדה. התאמה
מדויקת: שניהם בני מזל קשת, שניהם אוהבים ללמוד בכיתות גמלאים במתנ"סים.
מדהים - אפילו בשמות הבנים שלהם יש דמיון: רון, גיל, זיו אצל שרה; שרון, גלעד, זיו
אצל פיני.
"אני
אישה עסוקה עד היום, מתנדבת בהפקת ימי הולדת למי שאין לו יכולת, עוזרת למבוגרים עם
צרכים מיוחדים, פעילה בפרויקט אוריינות לילדי עולים חדשים בהכנה לכיתה א' , בעיקר
לילדי העולים מאתיופיה. לפני שנתיים קיבלתי תואר יקירת העיר פתח תקווה",
אומרת שרה. פיני, שבעברו היה מנהל מפעל גדול ליצור נעלים, "אני מבלה הזמן בן
הנכדים בארץ ובקנדה", הוא אומר, "מלווה כמנטור אישי מנהל מפעל תקשורת
גדול שבעבר היה חייל אצלי ביחידה, וממשיך להיפגש באדיקות עם החברים מעולם הבקרה
הצבאית משם פרשתי בדרגת סגן אלוף".
שרה ופיני
ממשיכים היום כל אחד בעיסוקיו, אך עם "משמרת משותפת על הזוגיות". כלומר,
כל אחד שומר על מעונו - מה שמאפשר להם להיפגש לעיתים קרובות לארוחות משפחתיות.
פיני מכין מרקים מעולים וחמין מהביל בסופ"שי החורף, ושרה מארחת את נכדי שני
הצדדים על הדשא הירוק בבית צמוד הקרקע בו נולדה.
הסיפורים
הקטנים של החיים, והשדכנות המפתיעה של המקומון.
בזכות העיתון המקומי: מ"רחל האבודה" לשרה המלכה. הזוגיות פורחת בגיל 80. נכון שאת רחל האובדת לא איתרנו, אבל מצאנו את ה"מלוכה" - את שרה. בת זוג שהגיעה אל פיני במקרה, בזכות טור קטן שפורסם במקומון המקומי של ידיעות תקשורת בפתח תקווה. זהו כוחה של התקשורת המקומית, שמשמשת רשת ביטחון קהילתית בין התושבים בשיתוף הסיפורים הקטנים של החיים.
הטור הקטן ששידך אלמן ואלמנה והוכיח שהתקשורת המקומית חיה. אישית הבנתי כי מקומי בגן עדן מובטח. כפי שלימדו אותי, כל הזוכה לערוך שידוך מוצלח, מקומו בגן עדן שמור ומובטח. לי, וכמובן לעורכת שלי סיגל בר קובץ, נשמה טובה וסופרת רומנים מוכשרת בעצמה - שפה המקום להודות לה על הצלחת הסיפור הזה ובכלל על מסענו המשותף בשנים האחרונות במוסף המקומי הזה.
בצילום - סיגל בר קובץ
אם יש גן עדן, הוא כאן, בפתח תקווה, מאחורי החיוך המאושר של שרה ופיני. בזכות המקומון וסיגל, על שהצלחנו לשמח אלמנה ואלמן בני שמונים ואת בני משפחתם.
האהבה ניצחה.
מחפשים את רחל'ה. משמאל לימין - פיני, יקי אופיר
ואני.
צילומים - מאלבום פרטי של דון
ג'ואן פתח תקוואי בדימוס.
תמונה מחוץ לשעות העבודה, במסיבת יומולדת של חבר משותף של סיגל בר קובץ ושלי, הכותב המסטול חלקית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה