דילוג לתוכן הראשי

שותפות גורל ב-15 קומות: יומן מהמרחב המוגן


חמש עשרה קומות, 60 דירות, שתי מעליות ומקלט אחד צפוף. שכנים נחמדים שבמשך שנים יחסנו הסתכמו בחיוך מנומס במעלית או בחניון, מבלי שהייתי בטוח בשמם או אם הם בכלל בעלי דירה, אורחים או שליחים מזדמנים - כולם הפכו במחי אזעקה אחת לשותפים שלי לחיים. שותפות גורל כפויה ומלחיצה, שנמתחת מה"צבע אדום" והצרצור באפליקציה ועד לשחרור המיוחל בחזרה לדירה, לפחות עד השיגור הבא.

הבניין שלנו הוא "בית משותף" קלאסי בן כחמישים שנה. הוא נולד הרבה לפני חובת הממ"ד בכל דירה, מה שמשאיר אותנו עם ממ"ק (מרחב מוגן קומתי) ברוחב של חדר שירותים צפוף. הצינוק המיקלטי הזה אמור להכיל ארבע משפחות, קשישה אמיצה בכיסא גלגלים, מטפלת זרה נבוכה וכלב אחד שתוהה מה לעזאזל קורה כאן. אז בחרנו להעדיף ישיבה מרווחת במקלט עם השכנים שלנו.

אלו ימים שמאתגרים כל מוסכמה של יחסי שכנות. המפגשים מתרחשים בשעות חריגות ובלבוש לא מחמיא; זינוק מהפוך הישר למקלט, תסרוקות בגרסת ה"נטורל", אפס זמן להתאפר או לבחור אאוטפיט הולם - ובעיקר התמודדות חשופה עם כל הפחדים כולם. "שמעתם את הבום הזה?", היא השאלה שמרחפת באוויר וקושרת את כולנו יחד.

התמהיל הקהילתי כאן מרתק. השכנה שחגגה 92 לפני חודשיים חולקת מרחב עם השכן הצעיר שבנה למשפחתו קן ממזרנים בפינה; הקשיש שהוריד למקלט את כורסת העיסוי הענקית שלו (ואוי למי שיעז לשבת עליה, גם אם הוא רק התמהמה בירידה), וגם חמישה כלבים "צפונבונים" ומבוהלים שמוסיפים לנבחנות הכללית. ובין לבין - זאטוטים. המון ילדודס שמרכזים את האנרגיה בפינות יצירה עמוסות טושים, דפי צביעה ושוחד סוכרי בדמות חטיפים שמיועדים להרגיע ילדים מבולבלים ששואלים: "אבא, למה אמא עצבנית עלינו היום?".

כלקח מהסבבים הקודמים, התקנו במקלט רשת אלחוטית. מדובר בתוספת חיונית להורדת מפלס המתח. כל מי שלא מנסה להשלים שעות שינה, מתחבר לעולם ומשלים פרקים בבינג' שהתחיל בשבת בבוקר. כשיש צפי למלחמה של ארבעה שבועות, אפשר לצפות שוב בקלאסיקות כמו "הסופרנוס" (כמוני), או להירשם לסדרת הרצאות שמבטיחה להפוך אותנו לברוני AI תוך חודש. אפשרות סבירה ליום בו אשלים שש עונות מרתקות עם טוני סופרנו.

דבר אחד בטוח; אחרי כמה ימים כאלה, כולנו נצטרך להירשם שוב לסדנת "אבא חטוב" או "אמא חטובה". בורקס פה, עוגיות שם, פיצה כי למי יש ראש לבשל, ואוזני המן לצד שוקולד דובאי - פצצה קלורית לא חוקית שקיבלנו בחסות הסכמי אברהם. אכול ושתו, כי מחר הניצחון המוחלט, או חלילה רסיס אקראי שיצנח מהשמיים על חסר המזל התורן שכל חייו שמר על דיאטה.

הכל מלמעלה.

שתו מים.

😜

הצילומים כמובן עוצבו בעזרת "נאנו בננה". הפרי האהוב עלי כשאני משתעמם במרחב המוגן.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...