דילוג לתוכן הראשי

8 ק"מ, 5 אדמוניות החורש, וחזרנו בשלום בלי GPS



רגע לפני שהקיץ מיבש כל פרח בגליל. שבוע לפני שלכולם ימאס מהבלוף שקוראים לו הפסקת אש בגבול הצפון. ביום חגם של אחינו הדרוזים שחגגו השבוע את היום הקדוש שלהם - כמעט ולא מצאנו את החבר'ה בבית ג'ן. כפי שנאמר : בית ג'ן - יוק!

יש רגעים בהם אתה מקלל את ההתמכרות המוחלטת שלנו לטכנולוגיה. כיום, אם מישהו סוגר לנו את הקשר ל-GPS, הלך לנו על כושר הניווט. אנחנו כמו כטב"ם חות'י עיוור. כמו ניווט אסטרולוגי בלילה מעונן. כמו חרש באולם קונצרטים. כמו שבע מכוניות תל אביביות נטולות WAZE שהתברברו בסמטאות בית ג'ן בבוקר השבת, מנסות להגיע לנקודת הכינוס - ללא הצלחה. מזל שכמה ילדים דרוזים מקומיים נחמדים כיוונו אותנו בשיטה הישנה והטובה. סעו ישר, ואחרי חנות הממתקים תפנו ימינה. בסוף נפגשנו ויצאנו לדייט עם אדמונית החורש בתחילת נחל כזיב, במרומי הר הלל, כמעט הכי גבוה בגליל העליון, מול היב"א הצפונית, רק ברכס הדרומי השכן.
זהו הרגע של אדמונית החורש. היא פורחת לתקופה קצרה מאוד של כשבועיים בלבד סביב אמצע-סוף אפריל. בפרחים זה שוטף פלוס כמה ימים בודדים. גם ככה הפרח הזה מאוד נדיר - ועכשיו, במזל גדול הצלחנו לאתר רק חמישה פרחים מהדגם האדמוני הזה. כל השאר, קמלו כבר. המסך ירד על האדמוניות עד לאביב הבא. נהגו שעתיים מרמת אביב, צעדנו בנחל 8 ק"מ, דילגנו על סלעים ומדרגות בין המפלים היבשים שלו, ולא מצאנו יותר. 
אבל ביננו - הפרחים הם הכותרת אך לא הסיבה האמיתית. אנחנו בעיקר נפגשים בשבילים בגלל ההפסקות שבין הפרחים, כשפותחים את ארוחת הבוקר המשותפת, טועמים מהג'אחנון של אירית, מהקפה שאמנון חולט לנו בשטח, בהדרכה הנשזרת של הילה, בין סיפורים על אנשי הגליל לסקירה היסטורית על שורשינו הארוכים במקום לצד אותם אנשים שגרים בגליל מאות שנים. אחינו הדרוזים למשל. כך, כשאנחנו חולקים עוגיות של שבת, צ'ייסר של ויסקי וטעימת בקבוק יין המלבק חדש -  שרועים על העלים בצל ומדברים על הכל לבד מהפרחים.

 על מה שקורה בחיינו הלא משעממים בין הפסקת אש לממ"ד, על הטיול האחרון בלפלנד והיומולדת העגול בבוסטון והפעם בעיקר סיפרנו על הטיסות שלא המריאו והטיולים שהסתיימו לפני שהחלו בכלל, "בגלל המצב" כמובן; חלוקת חוויות מאוזנת בצל עץ האלון הגלילי הגבוה במרוץ אחרי האדמונית האחרונה שמחכה לנו בקצה השביל.

למומחי הפרחים (אין לי קשר להתמחות הזאת) , היו שם המוני סחלבים קטנטנים, שום טבעי, ומרבדי פרחים צבעוניים שמרחיבים את הנפש לעירונים כמוני. צעדנו בזהירות בשביל בין שרידים של רקפות וכלניות, לצד פריחה של לוטם שעיר (ורוד) ולוטם מרווני (לבן). זהו. צריך להגיע כבר לנושא - כי התחלתי לכתוב כמו עזריה אלון עליו השלום, ממייסדי החברה להגנת הטבע...

אחרי ההתפעלות מהטבע - חזרנו הביתה, שזופים ומרוצים אחרי שנפרדנו מהחברים - חזרנו לעולם נטול GPS. לך תצא מסמטאות בית ג'ן, בלי הוראות הקריין של תוכנת הניווט שלצערי הייתה בטוחה כי התנעתי עכשיו את האוטו ברבת עמון והתחילה לנווט אותי משדה התעופה עמן, בואך גשר אלנבי לתל אביב, כאשר אני באמת עומד מול הפלאפל בלב בית ג'ן ומנסה להבין איך מתפתלים מפה לכביש הראשי המוכר.
הכותב בתנוחה ממש לא אופיינית, בתמרון אנכי חריג במסעו בעקבות אדמונית החורש הנעלמת. מוזמנים לראות בלינק לסרטון הקצר המצורף של רגעים מרגשים בעולם הטבע - https://youtube.com/shorts/UggzdBaLy-8?feature=share


זהו. כמו שהמציאו את MEATLESS MONDAY, אנחנו צריכים לתרגל יום אחד בשבוע נהיגה ללא WAZE. לא לעולם ה-AI יקח אותנו ביד. צפויים לנו עוד ימים קשים. הניווט הלוויני הוא לפעמים חרב פיפיות העוזרת לשונאינו. אנחנו צריכים להתחיל להתרגל ל"יום ששי-ידני" כזה. נהיגה כמו פעם. עם ארבעת רוחות השמים. עם כוכב הצפון. עם מפה מנייר. לקרוא שלטי שמות רחובות. והכי לא גברי: לעצור ולשאול אנשים נחמדים בצידי הדרך - סליחה, איך מגיעים מפה לשם?



אגב, אחרי שהגענו הביתה בשלום, שמעתי בחדשות כי בזמן שאנחנו חיפשנו את אדמוניות החורש, החיזבאללה ירה טילים לכיוון הרכס הסמוך, שיגר כטב"מים לשמי הגליל העליון - כאילו אין הפסקת אש בצפון. מזל שלא שמענו "צבע אדום" בנחל כזיב, בלב שמורת הטבע עם מרחבי פריחה מדהימים אך לא מוגנים.

קרדיט לצלם - ד"ר א. אייזן. מומחה לצילומי פה ולסת, שיקום ואסתטיקה של החיים הדנטליים, טיולים קלילים במציאות מאתגרת ועכשיו גם מנציח רגעים חברתיים בטבע.


מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי,
ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.
שלומי אבידר

שלומי אבידר

משנת 1985 ב״מעריב״ ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.

                                                                                   ---
 לסיפורים נוספים ותכנים אישיים, בקרו באתר הבית שלי: avidar.org

תגובות

yanina zaslavsky אמר/ה…
מקסים! גם הפוסט וגם התמונות ! היה טיול נהדר ושמחתי לטייל ביחד
‏אנונימי אמר/ה…
באמת מקסים גם הפוסט וגם התמונות לראות מה פספסתי.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...