יש לי תחושה כי אני הולך לאבד חלק מכם כחברים כשתסיימו לקרוא את הבלוג הזה. די, אני לא יכול לזייף יותר. אני ממש מתעב אותם. את היהודים עם הכיפה והחיוך המזויף שלהם של "כולנו אחים". לא, הם לא אחים שלי. ממש לא. הלוואי ויכולתי שלא להיות מוגדר כיהודי כמותם.
אני לא יהודי. אני ישראלי שפעם, בגיל שמונה ימים, עבר ברית מילה, ובגיל 13 עלה לתורה. אף אחד לא שאל אותי. תפילין לא הנחתי בחיים. אני גם לא באמת מאמין באיזה חבר דמיוני שמנהל את העניינים ביקום. סיפורי המקרא בעיניי הם סיפורים נחמדים, ושלמה המלך היה עוד אחד מהמלכים הכנענים שהצליח בעיקר בזכות אביו הלוחם וחוכמתו, ולא בגלל נביאים שמשחו את ראשו בשמן או איזו ברכה אלוהית של ארון הקודש. לא מתחבר לאל, לאללה, למלך המשיח או לבודהה. הכל רנדומלי, וצריך פשוט הרבה מזל בחיים, במופע החד-פעמי הזה שאין לו שום מערכה שנייה בגן עדן.
זהו. בטח כבר איבדתי כמה חברים עד כאן. חכו, עוד לא הגעתי למחלוקת העיקרית שלי עם יפי השטריימל והפאות.
אותם יהודים, שאינם ישראלים כמוני, אני מזהה אותם עומדים מחוץ לבקו"ם. בלי מספר אישי. בלי מסלול שירות מלא. ממש לא רובאי 07 עם שאיפה לבה"ד 1. סתם אדם בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים, שאמא שלו ישנה טוב בלילה כי הבן שלה "נלחם באוהלה של תורה", והמקסימום שיכול לקרות לו זה להיחנק בערב שישי מביס לא זהיר של קניידלך, גפילטע פיש או דג מרוקאי חריף.
עם המגעילים שצועקים ברחובות "נמות ולא נתגייס" אין לי שום בעיה. הכל ברור איתם: שימותו. שיעופו לי מהחיים. שיוותרו על היותם ישראלים כבר היום. ברוקלין, אנטוורפן או קזבלנקה ישמחו לקלוט אותם בחזרה, רק שלא ישכחו להשאיר את הדרכון הישראלי בנתב"ג.
הבעיה האמיתית שלי היא דווקא עם החצי השני: הכיפות הסרוגות. המתוחכמים. אלה שהצליחו לקמבן לעצמם את פטנט ישיבות ההסדר; 50% הנחה על השירות הצבאי. מסלול "חצי חינם" שקיבע הרב קוק. הם הרי "לא משתמטים", פשוט זוכים לקיצור שירות שאחריו הם חוזרים לישיבה, ליש"ע, לגבעות השומרון, ולמילואים בעיקר בכיתות כוננות והגנה מרחבית במציאות הבלתי הגיונית באזורי המחלוקת. מתגייסים - לחצי שירות בלבד.
למה? למה ילד תל אביבי שמתגייס נותן שלוש שנות שירות מלאות, וילד מאריאל מתגייס לשנה וחצי?
אם הלימוד בישיבה כל כך דחוף וחשוב, למה זה לא עובד במתכונת של עתודה אקדמית? שהשירות יידחה, בחופשות הקיץ יעשו הכשרה צבאית, ובסוף ישרתו שירות חובה מלא?
והכי מעניין: למה אף פוליטיקאי לא מעז לדבר על זה? איך השטיק והטריק של הרבנים הציוניים לא מגעיל אתכם?
נכון, צה"ל נשען על לוחמים בוגרי ישיבות הסדר. אנשים יקרים שמשובצים בשדרת הפיקוד, משרתים מאות ימי מילואים בשנה, אנשים שלוקחים את חוקי המקרא קצת יותר מדי ברצינות. אז שיתכבדו ויגיעו לבקו"ם כמו כולם, וישתחררו אחרי שלוש שנים כמו כולם. אחר כך שילכו ל"תורתם אומנותם" וייהנו מאגדות שמלוות אותנו אלפי שנים; אמונה נחמדה שליכדה פליטים לחלום משותף שהוגשם ב-48'.
אנחנו פה כדי להגן על הישראליות החדשה. בלי שטיקים ובלי כיפות - לא שחורות ולא סרוגות.
מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.
שלומי אבידר
משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.
לקבלת עדכון בכל פעם שעולה סיפור חדש, לחצו כאן להרשמה מהירה
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות
תגובות