להיות ישראלי

קפה של בוקר,

אחרי החדר כושר,

בואך סידורים שיוצאים בסוף ביוקר,

אספרסו לנשמה.

פליי ליסט של שחרית,

ריח מאפים באוויר,

פיתוי מתמיד לשמנמנים מדוכאים,

ספוני בתי הקפה השכונתיים.

בעלי תאבון בלתי מוסבר,

לפחמימות, חיוכים,

יין אדום לחיך,

צ'ייסר וודקה למצב הרוח,

ואחר כך,

בדחיית סיפוקים ראויה להערצה,

וויסקי לטיהור הנשמה.

קצת פוליטיקה,

תהיה לנו בסוף ממשלה?

קצת רכילות,

השקעה ב"טבע" באמת ראויה?

תוכניות לטיול בשבת לבריכת קצינים חבויה,

בין מטעי המנגו של מושב רמות,

בקצה היפה של הרמה.

וחיוך מהלב לאימא צעירה,

חובקת תינוק בן חודש,

בשולחן הסמוך –

חופשת לידה איכותית,

עם אספרסו וסיגריה כבויה,

חיתול ביד בכוננות לפליטה,

וסבא בדימוס השולחן ממול,

שלא יכול להפסיק לחייך,

מול התינוק המקסים,

ברוך הבא לעולם המורכב איש צעיר.

היי בייבי,

קח את ההורים שלך,

צאו מהעיר,

ממרוץ העכברים המטורף הזה,

מהעימות האין סופי שלנו פה

עם עצמנו ושונאינו,

עכשיו,

כל עוד אתה יכול,

ללא חובות, התחייבויות וחלומות הזויים.

לך לקיבוץ,

לך למצפור,

לך לקחת כמה שנים של פסק זמן,

לפני שתאלץ לעבור כמו כולם,

את מסלול המכשולים האין סופי

שאנו קוראים לו,

להיות ישראלי.

 

מלשינון גוגל

 

אני מזמן הרמתי ידיים בנושא הפרטיות. שימותו הקנאים. אם את מישהו באמת מעניין מתי וכמה פעמים ביקרתי בטוקיו מאז המציאו את הטלפון המלשן הנייד - שיבושם לו. אם במטה גוגל יושבת גברת שמצקצקת בלשונה בכל פעם שאני מוסיף עוד נקודה אדומה למפת העולם - נו, שוויין. מה כבר יכול להיות?

אחד השירותים ההזויים שמקבל כל לקוח מתמסר של גוגל, וכנראה עוד חברות או אפליקציות חודרניות אחרות, הם שרותי מעקב ומאגר על המקומות בהם הטלפון שלנו התייצב פיזית, בדרך כלל זה אתנו, וציין חד משמעית - באנו, טעמנו, בזבזנו, זהו, ממשיכים ליעד הבא!

פעם במספר חודשים קופצת אצלי במחשב הצעה מגוגל, בוא נראה איפה ביקרת בחודשים האחרונים. ימח שמם, הם מתייקים כל טיול, נסיעת עסקים, ביקור אצל חברים ואפילו נסיעות סולו שלי, לנקות את הראש בחוף דור מול השקיעה. מצמרר. לא הגיוני כמה אנחנו שקופים. מזל שהתיוג מקומות הזה החל בעשור האחרון - כי אצלי תאילנד הייתה הופכת לאוסף נקודות אדומות לא סביר. מי מכם באמת זוכר כמה פעמים נחת בקפריסין, או באיסטמבול, או עשה נחיתת ביניים במוסקבה?

אם תסתכלו על הנתיב שלי במרוקו, נסיעה אחת שלי עם המדריך מאיר, נצר לצדיק פינטו, ידידו של יד ימינו של המלך המרוקאי, נסיך השווקים הססגוניים במדבריות מרוקו וחבר של עשרות קבוצות ישראלים שבעזרתו חזרו כולם עם קפקפים, גלביות, סרוויס צלחות צבעוניות מרוקאיות ענקיות, וביקור חינם בבית המסחר לתרופות מקומיות במחיר מגוחך של קרמים נגד קמטים, קרמים נגד דכאון, משחה נגד כאב ראש, טיפות בעד חשק, שמן נגד נשירת שיער, קרם מעורר זקפה, גבישים מעכבי הרפס, והמדף שם עוד מלא בשיקויי תאווה ומזור לכל החוליים שעולים על דעתכם, הכול בעברית צחה מפי רוקחת מקומית, שרק בזכות הקבוצה שלנו נוסעת במרצדס עד היום. אגב, לחדי ההבחנה שבין קוראי הנאמנים, הפסקת נקודות העקיבה אצלי במרוקו ליום אחד בצילום לעיל הייתה כנראה כי לקחתי קרם נגד איכון לכמה שעות...

אפל וגוגל, שני האחים הגדולים שלי, שמעכשיו מתערבבים לי גם בארנק הדיגיטלי ובעזרתו יודעים לא רק איפה אני קונה, אלא מה קניתי ובאיזה מחיר. באמצעות השעון החכם שלי, הם גם יודעים עכשיו מה היה הדופק ואחוז החמצן בדם בעת הקניה ומה המחיר עשה למצב הרוח הפנימי שלי...