כרמלי לשרותך, שלום!

נחום ושלומי,

סיפור לא פשוט.

השנה מלאו יובל שנים ליום בו נפגשנו.

50 שנה וקצת ...

הוא חייל ותיק עם כומתה משופצרת,

ואני עם תרמיל מלא מדים חדשים מהבקו"ם.

הוא היה יכול בעוד מספר חודשים להשתחרר מצה"ל,

ואני רק התגייסתי.

נחום כבר גבר בוגר תורנויות מטבח בטכני ובבסיס חצור,

מנוסה במערכת, עם בטחון עצמי וחיוך קבוע,

ואני, טירון טרי מצפון תל אביב שמצפה כי אבא שלי יסדר בשבילי פטור מתורנות הרס"ר הקרובה.

נחום רצה להיות טייס, אני לא הבנתי בדיוק לאן אני מגיע ורק השלט בכניסה (לא "העבודה משחררת") בית הספר לטיסה הבהיר לי לשם מה הגעתי לשם. זה ממש לא שינה הרבה. שנינו טסנו שם הלוך ושוב על מטוסי הפוגה, עד שהטיסו אותנו משם לביתנו. איחלו לנו בהצלחה בהמשך דרכנו, רק לא בבית ספרם.

יאדה יאדה יאדה, אמנם אנחנו כבר לא בסרבלי טיסה, אבל את החברות הזאת לא ניתן להפסיק. כבשנו את תאילנד ביחד, השתתפנו ונלחמנו כאריות במלחמת השחרור, כל אחד בזמנו בסיוע רעהו, בשחרור מפרק א' בנישואין לעולם הטינדר והריגושים שבסופו, שוב, נפלנו בפח.

לא עזרו לקחי סמסטר א' שלנו בתואר הראשון בזוגיות. כל אחד מאתנו בסוף בחר להחליף חדרים על הטיטניק ושב לזוגיות צמודה חוזרת, רק עם בת זוג הרבה יותר משופרת, שהבטיחה להציל אותנו אם הטיטניק שוב תשקע.

נו שויין.

נחום, אז יש לנו עוד הבטחות...

היום הילד חוגג 71 שנה, ועוד היד נטויה.

נרים כולנו כוסית שיכר. מלאו כוסותיכם ביין, לנחום – וודקה עם תפוזים בבקשה, לי את הוויסקי הכי יקר בבר, כי שמעתי שנחום פדה כבר את קרן FTC שלו, (FUCK THE CHILDREN) ומעכשיו הוא עובר לסוויטה במחלקה הראשונה, בטיטניק הפרטית שלו. כי אם כבר – אז בכיף ובסטייל לעוד שנים רבות ומאושרות בזרועות בחירת ליבו.

לחייךָ, אחי החייכן!

מהלקוח שלך, ששמע בטלפון הכי הרבה פעמים את משפט התשובה שמקבל כל מי שמתקשר למשרדך עד היום, "כרמלי לשרותך שלום",

ואתה מתכוון לזה באמת,

שזה אכן כרמלי..

 

הכוהנת הגדולה

אי שם על הר הבית, כאשר שלמה היה מלך, מוקף באלף נשותיו, היו כהני בית המקדש מניפים את ידיהם לשמים, מהללים את קדושת השם. אצלנו, כיום, כאשר שלמה הוא יותר שלומקה ופחות מלך, אחרי שצבר רק שתי נשים ולא יותר, הבית אמנם מקדש, אבל עם מרפסת של רק 13 מ"ר, בלי רחבת המזבח אבל עם פינת BBQ – עדיין מנהלת ההיכל שלנו היא כוהנת גדולה, מניפה ידיה השמימה, מנועה מלאחוז דבר.

כל הדלתות נפתחות בפניה, כמו בטרמינל, גם חגורת הבטיחות ברכב נקשרת בידי הנהג שלה. מצטערת. חייבים לעזור לה. גדולה בכהונה אך דיסאייבל בללחוץ על הכפתור במעלית. היא לא יכולה לעשות דבר בידיה, כי רק עכשיו - בדיוק בדקה האחרונה לפני שיצאה מהבית – היא משחה את ציפורניה בטאץ האחרון של הלק...

הדקות האחרונות לפני היציאה מהבית. התארגנות אחרונה לפני שיוצאים לדרך. בדיקות אחרונות מול המראה. חולצה לבנה או סריג צבעוני? הצעיף הזה לא מתאים! אוי, מה זאת השערה הסוררת הזאת שמזדקרת בגבה שלך? למה אתה חוסך באפטר שייב? תגיד, למה לא אמרת שנוסעים על האופנוע ? אז אני צריכה להחליף למשהו אחר. פלוס רבע שעה לזמ"מ* לפחות.

אחרי שכבר ניתקנו גלגלים ויצאנו מהדלת, יורדים במעלית – זאת הרי הזדמנות פז לבדיקות נוספות. כלומר לזרוק כבדרך אגב – החולצה הזאת לא מתאימה לך כל כך. צרה/רחבה/צבעונית מדי, חסרת אופי/ לא מגוהצת/ חגיגית מדי, וזאת במעלית בין קומה 4 לחניון, בנפילה חופשית. מה כבר אפשר לעשות בנושא? חכו. יש לזה המשך.

להפתעת כולנו, בכסלו פינת דצמבר, קר וגשום לפעמים. אז הכי כיף, אחרי שיצאנו בצעדים נמרצים לכיוון האוטו, מעניין לשמוע כי קר וצריך לעלות הביתה לקחת מעיל חם יותר, מטריה, מגפים, גופיה מתחת, כובע מעל. מחק המיותר. זה יכול להיות גם בחום יולי, בספטמבר ההפכפך או באפריל השקרן. העיקר לשפר ולהתאים את ההופעה למציאות החדשה. אלוהים, שמור על הכוהנת הגדולה שלך. רק שלא תשבור פה ציפורן, כי עזרה ראשונה במניקור לוקחת עוד עשר דקות...

בכלל, אפשר לומר המון על איכות וטיב היחסים בין זוגות על פי המתרחב ביניהם בדקות הארוכות לפני שהם יוצאים ביחד מהבית. למשל למפגש עם חברים שנקבע לשעה מסוימת. סתם שעה. הרי ברור שקבעתם להיפגש מתי שהוא. עכשיו, לכל אחד מבני הזוג יש פרשנות שונה על השעה בה צריכים לצאת מהבית. האם הכוונה היא שיוצאים מהבית בשעה שקבעתם להיפגש איתם על הבר במתחם שרונה הנמצא אי שם במרחק נסיעה רגועה של חצי שעה מהבית שלכם? אולי הכוונה כי זאת רק שאיפה להגיע במועד שנקבע ומאחר וזאת לא הופעה של הפילהרמונית – כל אחד יכול להגיע בזמנו החופשי?

מתי בעצם צריך לדפוק את הכניסה המרשימה למקום, בלי להיות הזוג הראשון שהגיע? היש פשלה יותר גדולה מלהגיע ראשונים? איך כולם יראו את המעיל האופנתי האחרון שהשקענו בו את מיטב חסכונותינו, אם נגיע ראשונים והמארחת תתלה את המעיל במלתחה על קולב לכל הערב? בכלל, איך יראו כמה רזיתי לאחרונה אם החברים יכנסו ויראו אותי יושב והשולחן מסתיר את האין-כרס שלי? הזוג הראשון שנכנס – האם זה לגיטימי שיזמין לעצמו סיבוב משקאות ראשוני, רק לעצמם כי השאר לא הגיעו בזמן, ויכניס זאת לחשבון השולחן המשותף? למה הגענו כל כך מוקדם? למה הלחצת אותי ביציאה? אתה רואה?! נו... אתה והאובססיה שלך לעמוד בזמן.

*(זמ"מ – זמן מול מסעדה. לא כולל מציאת חניה, הליכה מהחניון למסעדה, הליכה מהבית לאוטו שלנו החונה ברחוב מקביל, לא כולל מריבה קטנה בדרך עם ה-WAZE שמתעקש על נתיב שונה ממה שהכוהנת חושבת שמתאים, לא כולל שירות. מישהו אמר מונית?)

**הערה – שיהיה ברור. כל מה שנאמר פה בלשון זכר, זה רק בגלל הנימוס הפולני שלי. הכול תופס בריבוע גם על המגדר השני, שלא שוכח לי עד היום את האיחור שלי לארוחת הערב שאני לא רוצה לזכור...

צילום המחבר מהימים בהם עמידה בזמנים לא עניינה אותו.