טיפול נמרץ

 

היום, לפני שלוש שנים, רצו אחים עם מיטה על גלגלים והזניקו אותי מחדר המיון לצנתור בלב. לא משהו דרמטי, לא היה חשש לחיי, לא אמבולנס עם צ'קלאקה, לא כאבים בלתי נסבלים.

אירוע לבבי, לבבי.

יש כאלה שחוגגים ימי הולדת מתאריך דומה, כאילו נולדו מחדש. אחרים עוברים משבר, אירוע משנה חיים, התנזרות ממנעמי החיים, מנוי אובססיבי בחדרי כושר מיוחדים בליווי מאמני כושר הבודקים לך את הדופק אחרי כל תרגיל, וים של כדורים בוקר וערב.

זה נתפס כאיתות של הגוף, למי ששורד את התאונה הלבבית הזאת, כסימן לשינוי נדרש. לרדת במשקל או לעשן, להפסיק לכעוס, להוריד עומס עבודה, לחפש בת זוג, לחיות את שארית החיים באורח חיים בו הזמן האוזל משמעותי.

אז לפני שלוש שנים ד"ר הרץ פתח לי שתי סתימות מעצבנות בלב, אחרי שהזעיקו אותו מהבית עם שחר יום כיפור 2018. מאז אני אוכל סטייקים כרגיל, מנגב חומוס עם עלי בצל כפי שעשיתי תמיד, שותה מעט בירה והרבה ויסקי, נמנע מקינוחים, ומוויכוחים.

למדתי שאפשר לעשות כושר גם בהליכה באוויר הפתוח, תודות לסגרי הקורונה, הבנתי שאני לא הולך להיות דוגמן של הלבשה תחתונה אז אפשר להירגע עם כפיפות בטן והיקף המותניים שלי עדיין נכנס בג'ינס 34 כמו פעם.

את רוב הכדורים שרשמו לי ביציאה מבית החולים זרקתי, וחצי שעה בשמש עם אשתי עדיפה על כל כדור ויטמינים שאקח. להתווכח, הפסקתי מזמן, חוץ מאשר עם הבת הצעירה שלי שלא מוכנה שאצטרף אליה לפחות לחלק מהטיול שלה אחרי הצבא...

מאז הלילה ההוא בחדר מיון קיבלתי כמה תובנות שביום כיפור ראוי לשתף עם שמונת החברים הטובים שלי שעדיין קוראים אותי בעניין.

החיים יפים, לא חייבים להפסיק ליהנות מהם; אני אוהב את המשפחה שלי, וחבל על כל רגע שאנחנו לא ביחד; החיים טעימים, וצריך לטעום הכול; החיים קצרים, צריך להתרחק מכל מי שמבזבז לי את זמני הקצר; החיים הם מה שעובר עלינו כשאנו עושים תוכניות, אז במקום לתכנן כדאי לעשות; והכי חשוב, ביום כיפור צריך לעשות חשבון נפש, בשאר השנה בואו נעשה- כי מי שלא עושה בטוח שאינו טועה, אבל מי שעושה, חי בכיף ונהנה.

מוקדש בתודה לד"ר הרץ מבית חולים איכילוב שנפטר לפני כשנה ותודה לדליה תיבדל לחיי נצח שהביאה אותי באמצע הלילה ההוא בג'יפ שלה לחדר המיון...

דברים שרציתי לומר למאיר השנה בקריית שאול

מאיר, חברים, כל מי שהגיע, מי שמתקשר מוושינגטון, או שמנמנם בפריס בשליחות הוד מלכותה וגם פרידה היקרה, אמך המנוחה, שרוחה מרחפת לה מעל חלקה 5 בשנים האחרונות.

השנה אנחנו בני 69

ישראל חובק ים של נכדים ואנחנו פחות,

אוהבים מכל הלב ככל שילדינו מעניקים לנו את נחת הנכדים.

מאיר,

גם השנה אתה בן 21

לנצח 21

אנחנו בני 69 ואתה רק הולך ומשתבח עם הזמן.

השבוע התכתבתי עם רינה,

שבעיני רוחי היא תמיד אותה נערה חכמה עם חיוך מקסים

שישבה בכיתה ספסל לפני,

הציונים שלה בבחינות היו תמיד הרבה מעלי,

היא הגיעה ליב״א שנה לפני

וגם ביקרה באונקולוגית שנה לפני.

אני כנראה המפגר…

69

גיל של בינתיים

עוד לא מבוגרים,

עם ניצוץ של חרמנות

מתחבא היטב מאחורי מסך עייפות,

69

גיל בו אתה מגלה את נפלאות הביטוח הרפואי והחברים החדשים במסדרונות קופת החולים.

פעם אהבתי לקרוא את העתידות בעטיפת מסטיק הבזוקה.

״עד גיל 21 תגיע לירח״!

אף פעם לא קראתי שם ״עד גיל 69 תעבור בשלוש מחלקות חשובות החיים -

קרדיולוגית, אורולוגית, ורדיולוגית…

עד אז חשבתי ששלושת המחלקות החשובות הן, ראשונה ,עסקים ותיירים.

מאיר, בן 21, בריא וצעיר עם חיוך.

היום אני בן 69 , בריא ואופטימי,

ואתה כמו פעם.

אנחנו יושבים מסביב לקבר שלך, מוזגים עוד ויסקי לדיטה, ונורית שונאת ארק, אני מנסה לשכר קצת את פשקו, ורינה מודיעה שזהו. לא שותה יותר.

עוד מעט עוזי יתקשר, ממשרדו באוניברסיטת מרילנד, בוקר אמריקאי אצלו ופה עוד מעט נכנס יום הכיפורים ועוצר לנו את התנועה.

49 שנים, פעמיים בשנה. אותו ריטואל, אותם סיפורים. הכול צפוי. שמיל יספר על המורה פת, אראלה תיזכר במורה לאנגלית, ונורית, לא, היא גם לא שותה תוסס.

קריית שאול, נכנסים בכניסה ארבע וממשיכים עד חלקה 5, שורה שלישית בצל, קבר שלישי, לתמיד.

יושבים מסביב למאיר ומדברים על מה שהיה אז, כשכולנו היינו לגמרי מאוהבים, בריאים, צעירים, עם החברה ראשונה, עם הפעם הראשונה, עם ההזדמנות האחרונה לפני הגיוס, בטיול באוטו החדש של אבא שקיבלנו ליומיים לבילוי בחוף הלידו במינוס 212 בטבריה. וזה היה המינוס היחיד בגיל ההוא.

מאיר, כמה היינו אז תמימים, באופוריה של שנת 71׳, בטוחים שהטובים לטייס והערבים יישארו ערבים, מנגבים חומוס בעיר העתיקה, ומשתכשכים בבריכות הקצינים שברמת הגולן. מחובקים, בריאים וצעירים כפי שאף פעם לא נהיה. יושבים על טוסטוסים חצי כוח סוס מול הגלידרייה הנבחרת "שלנו" ונוסעים לדיסקוטק הצפונבוני "שלנו" בשם אפרופו בדרום העיר אצל קיפניס, להזמין קוקטייל חדש בשם ״סן פרנסיסקו״ להרשים את הדייט שלנו, שאולי בסוף הערב, תסכים לעלות איתי הביתה, לערב בלתי נגמר עם סוף טוב.