הקדמה, סוג של דיסקליימר, כאילו – הודעה מראש, זה לא אני. חברים – כל מה שאתם קוראים פה, זה פרי דמיונו ההזוי של גמלאי המקליד להנאתו סיפורי בדים שלא היו, אלא בדמיונו הפרוע, וכל מי שמקשר בין הסיפור המרתק, מרגש, מפתיע שפורסם בבלוג הזה - לבין דמויות, שמות ואנשים אמיתיים, עושה זאת על אחריותו האישית. לא חבל? ואולי לא היו דברים מעולם?
זהו. מעשה שהיה – כך היה. בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, בדור הלוחמים הראשון של צבא הגנה לישראל, בקורס הקצינים מהראשונים שהועברו לבחורינו הטובים בוגרי מלחמת העצמאות ששרדו בנפשם את קרבות תש"ח, החלה קריירה מזהירה של קצין צעיר שהחזיק בתרמילו את שרביט הרמטכ"לות לעתיד.
כל כך מוכשר היה, שבמחלקה שלו, הצליח לפלוט צרור כדורים מתת המקלע שלו רגע לפני מסדר היציאה, ולפצוע את חברו לקורס, רפאל איתן, לימים הרמטכ"ל. כדור ברגל לחבר, נזיפה קלה לפולט הירייה, והיה כלא היה... מעבר לזה, באמת, חייל מצטיין, אהוד על פקודיו, שחיש קל התקדם והפך להיות מפקד גדוד בצבא הצעיר – כאשר כאמור, דרכו לפיקוד העליון של צבא העם, הייתה כאילו רשומה על הקיר.
קצין צעיר, רב סרן על תקן סגן אלוף, שלפתע נאלץ לפרוש מהצבא למלא את מקום אביו המנוח - איש עסקים תל אביבי, שקרס בגיל 51 מאירוע לבבי והשאיר אחריו עסק מבטיח אך מקרטע. כך עבר האיש מעולם הפגזים, הדגמ"חים ונעלים גבוהות אדומות, לחליפות ספורטיביות, אג"חים ותוכניות מימון לפרוייקטי השקעה כממשיך דרכו של אביו.
אבל בין בוננזה פיננסית אחת לגזירת קופון אחרת, תמיד שמר לעצמו את הצבא כתחביב. יציאה לשירות מילואים תקופתי, כמג"ד מילואים פעיל, תופסים קוו, מתאמנים בכיבוש יעד מבוצר, שומרים על כושר בפריסות והתארגנות בשטח המדברי, מתכוננים לכבוש את סיני בפעם השנייה. אם נאצר חיכה לרבין, המג"ד שלנו התכונן וחיכה לנאצר בציר המרכזי, ערוך ומוכן, להסתער ב"סדין אדום!" על המדבר בואך תעלת סואץ.
אחרי מלחמת ששת הימים, כשהשתחרר מהמילואים., לא היה איש ממכריו שלא שמע ממנו על מעללי הגדוד במלחמה, ומאז – כולם קראו לו " המג"ד ". האיש ששלט על רובע האופנה התל אביבי, מערבית לאלנבי, צפונית לדרך יפו, דמות דומיננטית בין כל סוחרי הבדים הגלותיים ואנשי הגלנטריה שייבאו אביזרי אופנה לתעשיה המקומית, כולם דוברי אידיש ומעריצים את הקצין שהביס את הצבא המצרי ועכשיו יושב איתם בקפה בירנבוים על מאפה שמרים, עם בן כיתתו הצייר קדישמן, נזכרים איך המשורר טשרניחובסקי היה גר בשכנות ברחוב אחד העם 89 של תל אביב הקטנה. זיכרון מדהים היה למג"ד לפרטים קטנים. וגדולים. כך עסק בבוררות בין סוחרי הרובע שראו בו כערכאה עליונה לסכסוכים מסחריים שלא היו ראויים להגיע לפתח בתי המשפט שם לדעת כולם לא באמת הבינו צדק מהו...
שני בנים היו לו, גדלים כאילו עצמאית, בלי אימא שעזבה את המג"ד לטובת סמל ראשון מלהקת פיקוד מרכז, שהיטיב ממנו להקדיש לה תשומת לב בשעות השעמום שלה. הבנים קיבלו ממנו כל מה שנדרש, מורים פרטיים, אומנת, מבשלת, נסיעה לסאמר סקול, הטלוויזיה הראשונה בשכונה, מערכת שמע HI FI STEREO כשכולם עוד הלכו עם טרנזיסטורים, אופנוע בגיל 16, והרבה שעות שתיקה בבית מרווח.
כך גדלו שניהם. הבכור ממש יורם, הולך במסלול הירוק, עושה את מה שצריך, לומד מקצוע ומשתלב באוטוסטרדה של החיים בדרך אל האושר. הצעיר, קצת שובב, מוכשר מאוד ביצירתיות ופרסומים בתקשורת אשר קושרים לו זרים כמצליחן בכתיבה , בעסקים ובצ'ארמריות מופלאה.
אי אפשר היה לא ליפול בקסמיו של בנו. ביחוד כשהוא מספר לכולם על עלילותיו ההזויות בפיתוח אפריקה, או טו טו בניית גשר בין אריתריאה לתימן, הנחת יסודות לרכבת מהירה מאילת לבאר שבע, רכישת אגרות חוב מגובות זהב מקסיקניות בנות כמעט מאה שנה במחיר של 5 סנט על הדולר והרפתקאות מהאגדה שמתאימות יותר לנשיונל גיאוגרפיק אקסטרים ולא לבן של איש עסקים אמיד תל אביבי. אגדות ופנטזיה שמעניינות הרבה יותר מסיפור על עובד בחברה ממשלתית עם פנסיה תקציבית משמימה. כנראה בגלל זה נהג לשתף את חבריו רק בעלילות הצעיר , האוליגרך לעתיד.
בפרלמנט שנוסד בבריכת גורדון המקורית, הרבה שנים לפני השיפוץ שחשף את הבריכה לעיני העוברים והשבות, ואילץ את וותיקי המקום למצוא בריכה אלטרנטיבית שתקלוט אותם בשעות השחר לשחיית בוקר נמרצת בקינוח דיון ערני על נושאים שוטפים שמעניינים את כולם, החל מפוליטיקה וכלה במניה המומלצת. כולם מזמן הפכו ל"סוחרי יום" בשוק ההון, סוג של ווארן באפטים מקומיים בתל חלם-יפו.
המג"ד במשך השנים קיבל מנוי של יושב ראש הפרלמנט הזה, וחבריו שתו בצמא את עצותיו – כולל דבקותו בהשקעה במניית חברת טבע, אליה דבק שנים רבות, כמניית העם ושלו. קנה את טבע בזול, התגאה כשהגיעה לחמישים דולר, וליווה אותה במסעה החולני לשווי של פחות מעשרה דולר....
מדי בוקר היה מספר לחבריו על הצלחותיו, השקעותיו ,על משפחתו ונשותיו, ובעיקר מרבה לדבר על נושא חביב עליו במיוחד, על עסקים חובקי עולם שמנהל בנו המוכשר, נסיך חיפושי הנפט באפריקה וכריית יהלומים במונגוליה, ילד אגרות החוב המקסיקניות ובעל פנטהאוז מרווח ברחוב אחד העם בתל אביב, כוכב פיננסי בינלאומי. גאוות אב אמיתית ונחת לחברים לשמוע אותו.
עברו כמה שנים, והעלילה עוברת למחוזות אחרים. שני מנויי בריכת גורדון מקבוצת הג'קוזי החליטו לצאת לסדנת יוגה באחד האיים האקזוטיים של יוון. טיסה קצרה של שעה ואתה עם המדריכה הישראלית וקבוצת יוגיסטים מאומנת מבלים סוף שבוע קסום של תנוחות מאתגרות במתיחת הגב עם אתנחתא בטברנה על מזטים מקומיים כאשר בין הבונגלוס הייתה להם בריכת ג'קוזי לנוחיות משתתפי הספא.
יושבים השניים בבריכה ומספרים ליוגיסטית מהקבוצה שבחרה להשתכשך איתם קלות, מי הם, כמה הם אוהבים יוגה, אולי היא רוצה להצטרף אליהם כשיחזרו ארצה לחבורת שחייני הבוקר בבריכת גורדון.
"אז אתם בטח מכירים את המג"ד?" , היא שואלת.
"בוודאי, חבר טוב שלנו. שמחנו לשמוע על הצלחותיו של בנו המצליח בעסקים בינלאומיים ועל מכונית המזראטי החדשה שקנה לאחרונה. את קרובת משפחה שלו?" שאלו אותה החברים
"בוודאי, אני הכלה של הבן שלו!", ענתה עם חיוך קל, מכינה להם את שורת המחץ בטיימינג המתאים.
"אהה, אז את אשתו של הבן המוצלח של המג"ד, יזם העסקים מאפריקה?" התפלאו השניים, כי מעולם לא הוזכרה אשתו הצעירה והגמישה של היזם.
"לא ממש, אני אשתו של הבן המצליח באמת שלו. הבן הבכור עליו הוא לא סיפר לכם מעולם והעדיף לספר לכם את הצ'יזבטים הדמיוניים של הבן הצעיר!" צחקה, יצאה מהג'קוזי נוטפת מים וחיוכים בדרך לצלצל ולשתף את בעלה על האירוע.
