ברשימת הגשמת החלומות שלי, קצת לפני שחלקם יהיו כבר בלתי רלבנטיים, יש לי חלום קטן. לא מסובך. משהו שתמיד דחיתי, לא יקר ולא טכנולוגי, פשוט להכין בעצמי סיר חמין. כן הטשולנט האירופאי שמככב ברוב ארוחות השבת, עם ערמות מופרדות או מעורבות של קטניות, תפודים, ביצים קשות, עצמות עם מח טעים ונתחי בשר שעברו בישול ארוך ביותר כל הלילה.
חלום קולינרי בסיסי, שאין לי לגביו כל שותף בבית. הנשים האהובות שלי (אישה פלוס בנותיי) ממש לא אוהבות את התבשיל הזה, על כן ההזדמנות היחידה שלי להתענג על החמין תהיה רק אצל חברים שמתגאים כל אחד בסודות המשפחתיים העוברים מדור לדור אצלם – איך מכינים את הסיר המושלם.
עד היום לא חשבתי על האפשרות שאבשל את זה לבד. כי אני לא ממש בשלן, כי זה מוגזם להכין סיר שלם רק בשבילי, לא הגיוני להזמין חברים תמימים כשפני ניסיון לפעם הראשונה שלי, ובעיקר כי אני עצלן לטרוח, לקלף, לטעום, לתבל, לתקן, להוסיף מים בשלוש בבוקר, להוריד טמפרטורות, להוסיף חום, ובסוף לגלות כי עשיתי תרביך פחמימתי נטול טעם שיגיע לפח הזבל עם הרבה עוגמת נפש. שלי. וחיוכים עתירי רחמים מצד הסובבות אותי.
השבוע, כאילו משום מקום, עשיתי מעשה. בניגוד לתרבות הקולינרית הרגילה אצלנו בבית שבה היא מחליטה, מתכננת, מבשלת, מגישה, מאשימה אותי שאני לא עוזר מספיק, נהנית לראות כמה טעים לכולנו, ומחליטה כי עכשיו אני צריך לשטוף את כל הכלים ובשבוע הבא להכין בעצמי ארוחה לא פחות טובה. וחוזר חלילה, כי בשבוע לאחר מכן, הבשורה לא מגיעה ממני ואז היא שוב לוקחת פיקוד.
אימא שלי כתבה למעלה מארבעים ספרים, חלקם ספרי בישול. היא הייתה מפרסמת בעיתון לפחות טור מתכונים לשבת כל שבוע; היא המציאה את טרנד הבישול "מצליח בפחות מחמש דקות" לעקרת הבית במשרה חלקית שעסוקה רוב היום בבניית הקריירה העסקית שלה. אימא כתבה לתפארת אבל בפועל – בארוחות המשפחתיות היינו עסוקים בדרך כלל בתחקור הסיבות שבגללן התבשיל לא ענה על הציפיות והמסקנה הייתה – בואו נזמין פיצה כי הנכדות עדיין רעבות...
אז בגדול – הגנטיקה עובדת. כל פיצה מנצחת את התבשיל הכי מושקע שלי. עד עכשיו.
החמין הראשון שלי, ואולי האחרון לפי הפרצופים של נשותיי, היה פצצה. מבחינתי – החלום הוגשם. (אני לא מזכיר כלל את הכבד הקצוץ שהוכן כמנה ראשונה. קצוץ ולא פאטה, טעים ובטקסטורה הנכונה, להשלמת החלום הפולני שלי) ; טעם חמיני היה בדיוק כפי שפנטזתי. היין רק שידרג את החוויה, החברים שהוזמנו עזרו לי לגרד את תחתית הסיר למצות את הקראנצ'ים החרוכים של חלק מהתבשיל, ולהתענג על ערמת גרגירי החיטה התפוחה ברוטב חמיני-קרמלי מעורבים בנתחי כתף בקר הנמסים על רקע גניחות ומצמוציי שפתיים, - אוח, זה כמו אצל סבתא בבית....
זהו.
חבר'ה, מה אתם עושים בשבוע הבא? תקפצו אלינו לחמין?
