יום חמישי, 6 בפברואר 2025

השביעיה הפותחת

 


התפנה לכם יום בחיים? קחו לכם פסק זמן בעיר הגדולה. וממני קבלו חמש   המלצות על מקומות שאהובים עלי כשאני לבדי, עם ליידי ד. או עם חברים. בילוי אורבני עם ערבות מלאה.

6:45: טיילת הצוק

השמש רק מבצבצת בקצה בצפון מערבי של תל אביב. זמן מושלם להתחיל בצעדת בוקר בפארק הכי יפה של העיר. הטיילת שבטח תיקרא על שם חולדאי, אחרי שיגיע ל-120. הטיילת היורדת מחוף הצוק הדרומי בלב שמורת הטבע על שפת המצוק עם נוף חופי מדהים עד לנמל יפו.

8:30: קפה ומאפה

ברמקולים כבר מתנגנת רשימת ההשמעה של הבוקר. בלוז, ג'אז ואמריקנו עם חלב קר בצד בקפה מימי-נונו בלב נווה אביבים. הצעות לבילוי נלווה: פרלמנט הוותיקים, מאפים הטריים, התכנסות אימהות אחרי הפקדת הזאטוטים במסגרות, החבר שיסביר על ההשקעה הכי טובה היום בשוק ההון. ואפשר גם סתם להקשיב להללויה של לאונרד כהן שמתנגנת ברקע.

10:00: "אנו" הישראלים

בית התפוצות, ששינה את שמו ל"אנו", הוא המוזיאון היהודי הכי אינטראקטיבי ונגיש שיש. מקום נהדר לארח חברים מחוץ לעיר וקרובי משפחה מחו"ל. אני יכול לבקר בו עוד ועוד, ובכל פעם לומד משהו חדש על עצמנו, הישראלים. טיפ: קחו מדריך שישדרג לכם את ה"אנו" או היצמדו בנימוס לקבוצות המודרכות. עוד התנהגות ישראלית טיפוסית.

 

11:30 :  קובה בלוינסקי

אני לא ממוצא עירקי. מה שלא מפריע לי לאהוב תבשילים שמקורם במטבח הבגדדי. כמו ב"קובה של אבי" בלוינסקי 63. בין חנויות התבלינים ומול דוכן הבורקס ובוטיק החלווה – מבחר מנות קובה. בטעם סלק, חמוסטא, דלעת, במיה, סולת, מטוגנת או במרק, מתוקה או חמוצה, על אורז לבן וסלט ירקות קטן בצד, עם או בלי אמבה, צמחונית או במילוי נדיב של בשר – והכל עם הרבה שמן להבטחת הצרבת וייסורי המצפון. ארוחת צהרים קלה וזולה, לפני פינוק האולטימטיבי בצהרי היום לאוהבי השוקולד – אספרסו ארוך עם עוגת בראוני שחיתות  ב"סוויט בוקס אמריקן בייקרי" שממול.

13:30: עסקית משתלמת

למי שמעדיף שולחן ערוך על ארוחה בספסלים במדרחוב לוינסקי אני  ממליץ על ארוחה עסקית ב"מיטבר" בשדרות ח"ן פינת פרישמן. אל תפחדו מהמפות הלבנות, יש כאן עסקית בשרית מצוינת, משתלמת ביותר, עם יין ואווירה של חו"ל בשכונת נעוריי. הבעיה היא רק החניה, למי שמעקש לא להגיע בתחב"צ.

18:00: שעה שמחה רומנטית

אחר צהריים תל אביבי בואך הפי-האוור שמתחיל בדרך כלל בשש בערב. הזדמנות לחזר אחרי האישה ולהעיר את הרומנטיקה בבר 'נורדר' בדיזנגוף פינת נורדאו. מקום תל אביבי מועדף בשעות פוסט שקיעה. דרינק כפול,  נשנושים עם מישהו אהוב ואתם מסודרים. 30 אחוז הנחה על המשקאות והתפריט בין חמש וחצי לשבע וחצי.

מבקרי המסעדות המקצועיים לא התלהבו מהתפריט. אני כן.  גם נעים, גם טעים ואת האופנוע מחנים על המדרכה מול השולחן.

 15:00 בונדינג עם הנכד.ה

הצעת ספישל עם נכד.ה בעיר הגדולה - נכנסים  לרכבת הקלה. חוויה ראשונית לחלק מהנכדים. מומלץ לשבת בקרון הראשון. יורדים ועולים במספר תחנות:  כמו ארוחת בוקר בשוק הפשפשים ביפו, גלידה טעימה בשרונה לב העיר, סיור בקניון פתח תיקווה בקצה השני של הקו - והכל בשקלים בודדים למסע הכרות ראשוני שעוד יסופר רבות  בתולדות המשפחה.

20:00 ; זריחת הירח על תל אביב

בילוי חינמי, רומנטי, שתודו לי עליו – סביב אמצע החודש העברי, כשהירח במלוא אונו, מצאתי אם מביאים  בקבוק יין איכותי מהבית וחולצים אותו עם עוד זוג חברים על ספסל במדרכת הטיילת (בפינת וייז ורוזנפלד) המשקיפה מעל גני התערוכה, מתגלה לכם נוף אורבני מדהים של העיר הלבנה. תביאו גם רמקול נייד קטן עם הדייר סטרייט ברקע – ובסוף הערב תתקשרו להודות לי.







יום ראשון, 2 בפברואר 2025

13 שנים למותו

13 שנים למותו

השבוע לפני 13 שנים הלך לעולמו אבי. בגיל 84 נפטר משה אבידר, באופן מפתיע ביותר. ימים בודדים אחרי שעבר לגור בתחנה האחרונה, בבית ההורים באלנבי פינת אידלסון, נרדם ולא התעורר יותר. לתמיד.

מנהל בית ההורים שהתקשר לבשר לי כי אבא נפטר - היה המום. לדבריו, זה לא קרה להם מעולם שמטופל שנכנס פחות או יותר בריא, מת להם תוך פחות משבוע...
אחי ואני הופתענו. היינו בטוחים כי שם ישקמו אותו בצורה מקצועית אחרי מחלת ראות קשה שהחלים ממנה - וישתחרר לחגוג איתנו והנכדים את החיים עד גיל 120. אבא שלנו, המג"ד הקרבי שכבש כמעט במו מרגמותיו את חצי האי סיני, יו"ר פרלמנט שחייני השחר בבריכת גורדון, הבורר הכי מכובד בין סוחרי נחלת בנימין ושדרות האופנה התל אביבית; גבר נטול כרס, עם שפם דקיק, שמעולם לא ישן לבד (אלא בין שתיים לארבע בצהרי כל יום); איש הרוק-נ-רול והוויסקי, יו"ר ועד הבית בדובנוב 20, בוגר בית הספר למסחר פיטמן וחבר הגנה וממייסדי חטיבת גבעתי ואחרי זה גולני.
אני יכול להמשיך ברשימת התארים הארוכה שלו עוד ועוד - אבא שלנו נפטר עם חיוך. לא התאימה לו כל החוויה המיותרת לדעתו של בית אבות, ובחר לקצר את שהותו שם, אחרי שהבין כי עדיף לאכול מחר את שור הבר בגן עדן על פני עוד צנצנת אנשור או דייסת קוואקר דלוחה.
האיש שאכל הרבה לוף ממסטינגים צבאיים בחודשי המילואים הארוכים אותם ביצע בכיף ובמסירות מדי שנה, ולהבדיל דגים איכותיים במסעדות יוקרה תל אביביות - השאיר טיפ למטפלות בבית האבות לפני מסע הארוחה המתמשכת והמיותרת לדעתו, עצם את עיניו, ובבוקר מצאו אותו עם שארית של חיוך אחרון על שפתיו אך ללא רוח חיים.
יהי זכרו ברוך.


יום חמישי, 30 בינואר 2025

שלומק'ה ומלחמתו בדררות

 












את הציפורים  האלו רק חתול יכול לנצח. או סופר-ציפור חזקה שתנחת בארצנו במקרה, תראה כי טוב, ותתנחל על צמרות עצי תל אביב. כמו שהדררות נחתו פה לפני שנים ונישלו את הנחליאלי, הדרור והבולבול משמי עירנו.

למען האמת, זה ממש לא חשוב לי מי הציפורים השולטות פה. מבחינתי - אני נותן כבוד לאבולוציה, גם אם אנחנו לפעמים מתערבים באופן מלאכותי ומייבאים בלי כוונה שחקנים זרים שמשנים את המאזן העדין של הטבע. הדרורים הקטנטנים האפרוריים פחות יפים התוכים הירקרקים החזקים או הציפורים צהובות המקור שבניקור אחד יוצרות ציוץ חדש בשכונה. הצמרות מתכסות מדי ערב בירקרקים מעופפים רעשניים המנסים לנוח קצת לקראת יום חדש בו יחודשו המטסים בשמי השכונה להשגת עליונות אווירית מוחלטת מול הציפורים הוותיקות שנמוגות לאזורים פחות ראויים לקינון.



לא הייתי מעלה את הנושא, אילו לא נפגעתי קשות מהחבר'ה החדשים האלה. ציפור סקרנית, עם מקור חזק וחסרת נימוס, מנקרת כל דבר. כולל צינורות השקיה, צנרת ניקוז מזגנים, צנרת גומי המגן על מערכת הגז במזגני החלון המפוצלים ובמקרה שלי - ניקור עד חורמה של כבל חשמלי חיצוני שמחבר בין מנוע המזגן למערכת הפנימית בדירה. הציפורים החליטו לנקר עד לגיד הנחושת האחרון את הכבל החשמלי, בתקווה למצוא בו קצת נוזלים. לפחות כך אמר לי הטכנאי המנוסה שהוזעק לבדוק על שום מה הפסיק המזגן לעבוד וכל מערכת החשמל בדירה מנוטרלת.

מסתבר כי זאת תופעה תל אביבית ידועה. הדררות אוהבות לאכול מזגנים מפוצלים. הציפורים מתענגות על ניקור כבלי חשמל, ובכך נוצר קצר חשמלי בכבל הקרוע, ומכאן הדרך קצרה לביקור טכנאי שמודיע לך כי קצרה ידו. הכבל הקרוע נמצא מעבר לטווח ההתכופפות הסביר, ובכדי לתקן את הכבל הקרוע - צריך לאפשר גישה לטכנאי. כלומר - לך תביא סולם בגובה המתאים.

אם מדובר בקומת קרקע, או ראשונה - ניחא. אם אתם גרים בקומה גבוהה יותר - צריך כבר מעלון מיוחד במחיר עוד יותר מיוחד. אם אתם גרים בדירה בקומה גבוהה שאין אליה גישה למעלון, אכלתם אותה בגדול. היכונו לביאתו של הקיץ התל אביבי הלוהט, כי בינתיים המזגן שלכם מושבת. הטכנאי הפרטי שלנו הציע כי נחצוב את הקירות והמרצפות בדירה לאיתור הכבל הקרוע, נשחיל כבל חלופי ואחרי שיפוץ הנזקים לדירה והתקף הלב שבטוח כי אקבל מהריסת ריצפת הפרקט המיוחד החדר המיועד לניתוץ - אפרד מסכום משמעותי רק בשביל לחזור למצב בו הייתי לפני ביקור הדררות הסקרניות.

במקרה שלי - קומה שמינית ברב קומות ומרוחק מאוד מגישה לסולמות או מנופי שרות - הפתרון היחיד (כלומר, בלי הכנסת פטיש קונגו לחדר שלי) היה למצוא חשמלאי מעופף. אם להיות ראליים - חשמלאי בסנפליג שירחף מול הכבל הקרוע בהיותו מעוגן היטב לבניין. בעל מקצוע שכזה נדיר כמעט כמו למצוא מפקד בכיר חות'י בצנעא. 

הפכתי את המרשתת, התייעצתי בפייסבוק בקבוצת "איך מתקנים את זה?", ובסוף מצאתי את יוסף. החשמלאי בין שמים וארץ, עם טסטר בין השיניים ורתמת באנג'י למותניו. כמובן שזה מקצוע מיוחד, עם הסמכות ייחודיות ואימון אישי כל שנתיים לחידוש הרישיון.

הערה קטנה וחשובה - בשכונה שלנו נפל לפני כשנה טכנאי מזגנים אל מותו בעת שתיקן מזגן חיצוני. שום דבר לא שווה את הסיכון, ורק על זה חשבתי כל משך עבודתו של יוסף כשיצא חגור ומעוגן היטב דרך חלון חדר העבודה שלי להילחם בדררות.

הבחור מקצוען. שיקם את כבל הקרוע בעוד אני מכוסס ציפורניים בתוך הדירה, מהסס אם לדבר אתו בכלל בזמן שהוא תלוי בין שמים לגרנוליט בגובה 8 קומות. לרגע הוצאתי הראש מהחלון לשאול לשלומו - והבחור איננו. אף אחד לא תלוי לנו מחוץ לחלון. לרגע הפסקתי לנשום וכל המחשבות השליליות קפצו. זהו. הלך עליו. וגם עלי. 




חצי שניה והתכופפתי עוד קצת  - וגיליתי שיוסף פשוט סיים עבודתו ובחר לגלוש כלפי מטה בניחותא. סנפלינג מושלם במקום לטרוח ולהניף עצמו מעלה בחזרה לחלוננו. ליוסף ולי - שלום.

התיקון בסנפלינג אינו זול, אך שווה כל שקל. ההוצאות בהריסת הפרקט, חציבה בקיר וברצפה, שיקום ושיפוץ החדר אחרי עבודת החשמלאי היו מגיעות לסכום כפול ממה שעולה החשמלאי המרחף.

כלקח מכל האירוע אני יכול לומר כי אם אתם מתקינים מזגן מפוצל בדירתכם - תדאגו כי כל כבלי החשמל החיצוניים שלכם יהיו ממוגנים הצינור נוקשה העמיד בפני מקורים סקרניים. עצה שניה היא כי תדאגו כי הכבל החיצוני יהיה לכל אורכו בהישג יד מהחלון לטובת תיקון עתידי אם הציפורים ינצחו וינקרו אותו, כי לפעמים הן מנצחות. תשאלו את היצ'קוק.
























קרדיט לצילומים המהונדסים ב-AI, אפליקציית KROG של www.x.com

רחל שפירא. לא המשוררת. מפתח תקווה.



לפיני הייתה יד חזקה. לא בפוקר. בתחרויות עם חיילים משועממים בשק"ם. בהורדת ידים, לא היו לו מתחרים ביחידה. במועדון הקצינים, בין סיבוב דומינו לאכילת טוסטים טעימים שהכינה לנו המאמא מטילדה, הדמות האימהית שדאגה לנו לאורך כל השירות הצבאי במחנה המבצעי - פיני בעיקר שתק.

את העבודה עשה במדויק ובנחרצות, בלי הרבה בדיחות אבל עם ציניות נעורים של בחור שהגיע מפתח תקווה היישר למצפה רמון, ליב"א המשקיפה על בית הספר לקצינים אי שם חמש דקות ממצפה רמון, קצת לפני מלחמת ששת הימים כסגן משנה זוטר.

בחור מוצק, עם בלורית מדולדלת המבשרת מפרץ גדול באופק הקרוב, עם לב זהב ותחכום של אם המושבות.

כשהגיעה ליחידה החיילת הצעירה רחל'ה, תוך מספר ימים היה ברור לכולם. רחל'ה מסודרת. היא תהיה החברה של הקמנ"ק. התפקיד המבצעי הכי בכיר ביחידה בתפעול השותף. הקצין שמנהל את ההגנה האווירית מחד ואת ההתנהלות המבצעית השוטפת לאורך היממה. עלק המנכ"ל של היב"א, ומי לא רוצה להיות החברה של המנכ"ל, גם אם הוא רק בן 20 וקצין זוטר.


"לפינילה, יקירי האהוב מכולם, שמור נא תמונה זאת על לבך ממני רחל'ה האוהבת אותך לעולמים אהבה עז",  כתבה רחל על תמונתה שמסרה לפיני לנחמו במשמרות הארוכות שלו בלעדיה כששמר על שמי המדינה נקיים ממיגים.

עברו כמעט שנתיים. רחל'ה השתחררה מהשרות הצבאי. המשפחה שלה לא הצטערה ועודדה אותה להיפרד מפיני חסר ההשכלה האקדמית, ולחפש בן זוג עם פוטנציאל עדיף משרות בצבא קבע.

מאז עברו כששים שנה. מי עוד זוכר את הלילות הקסומים על שפת המכתש והנשיקות במדים. רחל ופיני הקימו משפחות ומצאו את האושר. התמונה עם ההקדשה הרומנטית שמורה הייתה במגירה הפרטית של פיני, בין צילומי נכדים ומסעות חייו המשותפים עם החיילת שהחליפה את רחל'ה כבת הזוג של הקמנ"ק במשרה קבועה עד יומה האחרון.

לפני מספר חודשים התאלמן פיני מאשתו אחרי מחלה קשה. רגע לפני שגם הבריאות שלו תיפגע, החליט לחפש את רחל. אולי. אולי מלמעלה יעשו נס עבורו ויזכה למועד ב'.

פיני מבוגר ממני כמעט בעשור. זה לא הפריע לנו להיפגש, להתרפק על זיכרונות בחאקי מהימים בהם הוא היה המדריך ואני סג"מ זוטר ביחידה, עוד קמנ"ק מבטיח אבל עדיין עם בלורית וללא יד חזקה כמו של פיני.

לאחרונה ביקש ממני לסייע באיתורה של רחל בזכות נסיוני ברשתות חברתיות, עולם מסתורי עבורו.

יצאנו לדרך כשפיני זוכר רק את שמה, וכי הסבא שלה היה זקן השומרים אברהם שפירא.

אחרי מספר ימים הוא נזכר גם שהיא בת מזל עקרב ונולדה בפתח תקווה בשנת 1947. הפאזל התחיל להצטמצם. אלמנטרי, לא?

פרסמתי פניות בקבוצות פייסבוק של וותיקי מלאבס, ובהמשך גם תל אביביים וותיקים שבעיקר חייכו והמליצו על קבוצות חברתיות נוספות המיועדות בעצם לנושא השבת אהבות ישנות.

נאדה. עוברים ימים. פיני כבר מגיע לראש העיר בפתח תקווה שמתלהב לסייע אך זה לא מתקדם. גם השם רחל שפירא לא עוזר. היא כנראה התחתנה ושם המשפחה השתנה. השם גם נפוץ. אולי חוקר AI יוכל לעזור פה.

לפני כשבוע נפגשתי עם חבר וותיק. יקי אופיר. חוקר פרטי מנוסה, ואני משתף אותו בסיפור. שואל אם יוכל לסייע לאלמן עצוב. מאותו הרגע,  הייתי בטוח כי זה רק עניין של זמן עד שרחל'ה ופיני יפגשו לקפה וחיוכים.

ליקי אופיר יש גישה למאגרי מידע והצלבת מידע שמיד זימנו לו כמה מועמדות לבדיקה.

כולן נשאלו קודם אם היו ביחידה בשנת 67'. אף אחת לא הייתה שם.

לא וויתרנו. נזכרנו כי החוקר אהוד בן עזר פרסם בזמנו ספר על אברהם שפירא השומר. אדם בן 88 שנים שלא ממש היה זמין טלפונית בשבוע האחרון.

קראתי בויקיפדיה כי בן עזר פעיל חברתית במרשתת, רק לא הצלחתי למצוא את כתובת המייל שלו.

מסע האיתור של רחל הפך לאתגר. יקי, אני ופיני. צוות מחזירי אהבה ישנה מהיב"א הדרומית במאה העשרים לפתח תקווה של המאה ה-21.

נזכרתי שיש לי חבר טלפוני. היסטוריון בעצמו שקיוויתי כי הוא מכיר את החבר'ה בברנג'ה שלו. כולל את בן עזר. את ידידי פר' אודי מנור איתרתי אי שם ביבשת אמריקה והוא מיד שמח לעזור והרגיע אותי כי בן עזר צלול ולבטח יעזור.

הופה הופה, וקבלתי מבן עזר את פרטי הקשר של האח החורג של אותה נערה יפה, אהבתו של פיני, רחל שפירא. לא המשוררת. החיילת מהיב"א. שאהבה את הקמנ"ק...

זהו. הגענו לרחל. כמעט הגענו.

רחל נפטרה לפני שנתיים. יהי זכרה ברוך.

טיימינג. זה כל הסיפור.

חבל. היה יכול להיות לסיפור סוף אחר. רומנטי ודביק בנסיבות אחרות.

אז מה הפשט של הסיפור?

כלום. סוף מסע הגעגוע של פיני. לסיפור אין סוף שמח.

חברים, תהנו מהאהבות הקיימות. "החזרת אהבות ישנות " מקומם באלבומים ובאגדות.

ולשמונת הקוראות הוותיקות שלי מפתח תקווה  - אם את קוראת את הסיפור המקומי ורוצה להכיר את החבר שלי, אשמח לעודד אהבות חדשות...





מחפשים את רחל'ה. משמאל לימין - פיני, יקי אופיר ואני.

צילומים - מאלבום פרטי של דון ג'ואן פתח תקוואי בדימוס.