13 שנים למותו
השבוע לפני 13 שנים הלך לעולמו אבי.
בגיל 84 נפטר משה אבידר, באופן מפתיע ביותר.
ימים בודדים אחרי שעבר לגור בתחנה האחרונה, בבית ההורים באלנבי פינת אידלסון, נרדם ולא התעורר יותר.
לתמיד.
מנהל בית ההורים שהתקשר לבשר לי כי אבא נפטר - היה המום.
לדבריו, זה לא קרה להם מעולם שמטופל שנכנס פחות או יותר בריא, מת להם תוך פחות משבוע...
אחי ואני הופתענו. היינו בטוחים כי שם ישקמו אותו בצורה מקצועית אחרי מחלת ראות קשה שהחלים ממנה - וישתחרר לחגוג איתנו והנכדים את החיים עד גיל 120. אבא שלנו, המג"ד הקרבי שכבש כמעט במו מרגמותיו את חצי האי סיני, יו"ר פרלמנט שחייני השחר בבריכת גורדון, הבורר הכי מכובד בין סוחרי נחלת בנימין ושדרות האופנה התל אביבית; גבר נטול כרס, עם שפם דקיק, שמעולם לא ישן לבד (אלא בין שתיים לארבע בצהרי כל יום); איש הרוק-נ-רול והוויסקי, יו"ר ועד הבית בדובנוב 20, בוגר בית הספר למסחר פיטמן וחבר הגנה וממייסדי חטיבת גבעתי ואחרי זה גולני.
אני יכול להמשיך ברשימת התארים הארוכה שלו עוד ועוד - אבא שלנו נפטר עם חיוך. לא התאימה לו כל החוויה המיותרת לדעתו של בית אבות, ובחר לקצר את שהותו שם, אחרי שהבין כי עדיף לאכול מחר את שור הבר בגן עדן על פני עוד צנצנת אנשור או דייסת קוואקר דלוחה.
האיש שאכל הרבה לוף ממסטינגים צבאיים בחודשי המילואים הארוכים אותם ביצע בכיף ובמסירות מדי שנה, ולהבדיל דגים איכותיים במסעדות יוקרה תל אביביות - השאיר טיפ למטפלות בבית האבות לפני מסע הארוחה המתמשכת והמיותרת לדעתו, עצם את עיניו, ובבוקר מצאו אותו עם שארית של חיוך אחרון על שפתיו אך ללא רוח חיים.
יהי זכרו ברוך.
אחי ואני הופתענו. היינו בטוחים כי שם ישקמו אותו בצורה מקצועית אחרי מחלת ראות קשה שהחלים ממנה - וישתחרר לחגוג איתנו והנכדים את החיים עד גיל 120. אבא שלנו, המג"ד הקרבי שכבש כמעט במו מרגמותיו את חצי האי סיני, יו"ר פרלמנט שחייני השחר בבריכת גורדון, הבורר הכי מכובד בין סוחרי נחלת בנימין ושדרות האופנה התל אביבית; גבר נטול כרס, עם שפם דקיק, שמעולם לא ישן לבד (אלא בין שתיים לארבע בצהרי כל יום); איש הרוק-נ-רול והוויסקי, יו"ר ועד הבית בדובנוב 20, בוגר בית הספר למסחר פיטמן וחבר הגנה וממייסדי חטיבת גבעתי ואחרי זה גולני.
אני יכול להמשיך ברשימת התארים הארוכה שלו עוד ועוד - אבא שלנו נפטר עם חיוך. לא התאימה לו כל החוויה המיותרת לדעתו של בית אבות, ובחר לקצר את שהותו שם, אחרי שהבין כי עדיף לאכול מחר את שור הבר בגן עדן על פני עוד צנצנת אנשור או דייסת קוואקר דלוחה.
האיש שאכל הרבה לוף ממסטינגים צבאיים בחודשי המילואים הארוכים אותם ביצע בכיף ובמסירות מדי שנה, ולהבדיל דגים איכותיים במסעדות יוקרה תל אביביות - השאיר טיפ למטפלות בבית האבות לפני מסע הארוחה המתמשכת והמיותרת לדעתו, עצם את עיניו, ובבוקר מצאו אותו עם שארית של חיוך אחרון על שפתיו אך ללא רוח חיים.
יהי זכרו ברוך.
תגובות