דלתות מסתובבות. לפנות ימינה או שמאלה. מסלול חיינו הוא שסתום חד-כיווני. נדיר שאפשר לשחות נגד הזרם או להתחרט. נגעת - שילמת. צנחת - 21, 22, 23, ואולי יפתח המצנח. אולי תכריז על אקזיט, אולי תנחת לא טוב ותשבור רגל. הכל אפשרי, אך אולי הכל ידוע מראש. שהרשות נתונה, ולי? לי בטח אין שליטה על מה שמחליטים עבורי מלמעלה, לפחות בקריאה טרומית בבית הנבחרים על הזיות המהפיכה הקרובה - עניין שלא מקובל עליי בלשון המעטה. פעם, לפני שהחלטתי באמת עם מי או איך אני מבלה את שארית חיי, הגעתי לבחירה אחת משמעותית. משהו שבדיעבד, צבע לי את כל החיים. אחרי תום פרק חתימת הקבע הראשונה שלי בחיל האוויר, זומנתי ללשכת המפקד. סא"ל מגוהץ במדים מושלמים, דמות נערצת, מבט נוקב, קול מפחיד. האיש שהלכתי אתו דרך ארוכה, גם אחרי השירות, כמעט עד יום מותו בשיבה טובה. "שלומי", אמר, "יש לנו הצעה. בחודש הבא אתה מצטרף למשלחת לקליפורניה, מפתח את המערכת הכי מתקדמת שאתה מכיר. שנה שם, תחזור, תלמד באקדמיה מה שתרצה, ותחזור ליחידה לתפקיד בכיר. הכל סגור. רק תחתום". וואו. אמריקה. קליפורניה. דיסנילנד. שנות השבעים. ה...