מרוצים? אתם בסדר עם עצמכם? יש מצב שאתם מסתובבים חצי יום במחשבה פנימית שיכולתם להיות קצת יותר טובים אל העולם, ולעצמכם? המצפון שלכם בחל"ת או עובד שעות נוספות?
נגן האורגן ששר ברוסית בפתח הסופרמרקט שלנו, מצפה לקבל תשר כלשהוא מכל מי שעובר לידו ונהנה מקולו ונגינתו או שסתם בא לו להיות נדיב עם העולם. טוב, הזמר לא בדיוק באיכות פלסידו דומניגו, אבל הוא רעב לא פחות מכל זמר אופרה אחר.
במסעדה אני יודע כמה נותנים טיפ. למתרימים בדלת, מהאגודה למען שלא נדע מצרות, אני חושב שפחות מחמישים שקלים זאת בושה לתת. אלא אם זאת השכנה שלנו שמתרימה, ואז הסכום מוכפל ויותר. למתרימים הטלפוניים אני לא עונה. ל- SMS לטובת ניתוח מציל חיים אני מנסה לברר ברשת עד כמה זה באמת אמיתי או עקיצה, אבל כמה נותנים לזמר רוסי שיושב בין הכספומט לפתח הסופרמרקט?
בימים שהזמר אינו בתפקיד, ממלא את מקומו איש אחר. נכה שנראה מסכן ביותר על קביים, צולע, כפוף, נכה 100% פלוס, עם מבט של צער ותחנונים, שאי אפשר להישאר אדיש מולו. כל סכום שאשאיר אצלו – יגרום לי אחר כך להרהור חוזר. יכולת לתת הרבה יותר, חתיכת קמצן. אתה באמת בטוח שהוא נכה ולא מתחזה? אתה לא חושב שהגזמת עם 20 ₪? מה אתה חושב השטר שלך ישנה כבר באומללותו? מכיר את הסיפורים על רשת פושעים שמסיעים ברכבים מפוארים נכים לכאורה למקום עבודתם בצמתים מרומזרים ושכונות מבוססות? אז מה? לא תורמים לאף אחד?
מכירים את הנשים הערביות בצמתי הגליל ? עומדות ברמזור עם עולל בזרועותיהן ומתביישות להושיט ידן. מברכות אותך על כל שקל. בערבית, כך אני יודע שהן ערביות. למחרת אתה עובר באותו מקום – ועומד שם ילד בן שש, עם אותו המבט. אז כמה משאירים שם? אחר כך אני עוצר בתחנת דלק ולא מסוגל לקנות לעצמי חטיף או מאפה בעשרה שקלים שלא השארתי בצומת. כאילו שגזלתי מהילד שם את כספו....
עד כמה אנחנו באמת שלמים עם ההחלטות הכי קטנות שלנו? למה המצפון שלנו עובד שעות נוספות? אף פעם לא לימדו אותי כמה להיות נדיב. הציווי התורתי למעשר סגר את הפינה לציבור הדתי. אצלנו זה כבר יותר מורכב. אני מאמין כי מי שמשלם כל שנה למעלה מ-60% מיסים, כבר תרם מספיק, כולל הקצבאות למשפחות מהסקטור ההוא, שנותנות מעשר מבורך לצדקה.
בבית הספר לא ממש מדברים אתנו על נדיבות, תרומות, ותמיכה במוסדות ולאנשים חלשים שהמדינה בעצם צריכה לטפל בהם. קופת קרן הקיימת, הקופסה התכלת לבן, שנועדה לחנך לתרומה לגאולת הארץ, כבר לא עוברת בכיתות בית הספר כבעבר. אולי יש אפליקציה חלופית לנושא אבל לא שמעתי מהילדות שלי שמישהו אי פעם דיבר איתן בבית הספר על נדיבות, תרומות, צדקה או גיוס המונים למימון טיפול רפואי למי שהמדינה החליטה שהוא לא ממש בסל התרופות, אבל הוריו חושבים כי מגיע לו לחיות, ביוקר, מתרומת המונים רחמניים.
בפועל, לצערי, מה שקובע את גודל התרומה בפועל, זה כמות המעות אצלנו בכיס באותו רגע נתון. בימים של ארנק אלקטרוני, כרטיסי אשראי, BIT או כל אפליקציית תשלום אחרת, אני ממש לא מסתובב עם מזומן בכיס. אם הזמר הרוסי מפתח הסופרמרקט שלנו בונה עלי בגיוס ההמונים שלו, כדאי לו לשים במקום קופסת מטבעות - שלט קטן עליו מספר טלפון להעברת התרומה...
צילומים:בבני ברק - אבי דר. באופרה של בנגקוק – נח דולינסקי Noah Dolinsky 2021 ©
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה