נעלי פיל

 מי אוהב אותי יותר ממני? מי קונה לי את המתנות שאני הכי רוצה?

מי לא חוסך עלי ומביא לי מתנות לא רק ביום המשפחה, יום ההולדת וכשצריך ממני משהו, הרבה יותר גדול מעוד עניבה או ארנק או ספר שהיה במבצע בסטימצקי השבוע?

אני, אני ואני. איזה כיף ללכת איתי לחפש עבורי מתנה. כי אני ממש "צריך" עוד אוזניות אלחוטיות, כי הנרתיק לטלפון שלי לא מספיק גזעי, כי בחדר הכושר שלנו כבר מכירים את כל חליפות הספורט שלי, כי פינוק בחנות עדיף על חבילת כדורי ציפרלקס והשפעתו מיידית, כי מזמן לא הלכתי איתי לקניות עבורי, כי באמת מגיעה לי מתנה אישית שאני ממש ממש צריך. תודה לי!

זה לא שאין לי משפחה. הבנות שלי ממש מפרגנות, בייחוד כאשר אימן מזכירה להן כי "אבא ישמח", כי רשום להן ביומן הדיגיטאלי שצריך לשלוח לאבא מתנה ליומולדת, ואם אפשר - עוד בקבוק ויסקי כי זה מה שהוא בעיקר אוהב, חוץ מאשר את הנכדים ואת סבתא.

שונא מתנות יחיה אמרו החכמים, אבל מי שמקבל מתנות בכיף, חי טוב. הוא גם יהנה יותר להעניק מתנות - אבל לא זה הנושא כרגע. אני בטוח שכולנו אוהבים לקבל, להיות מופתעים, לקלף האריזה ולהיות ממש נרגשים מצעיף צבעוני חדש, כובע מצחיה שובב, הספר החדש של, גאדג'ט שטותי שבעוד כמה דקות כבר לא יעבוד, מתנה שהיא רק תזכורת - זכרנו אותך. אוהבים אותך. אנחנו חברים. ויאללה - רק אל תגיד שלא היינו צריכים ובטח לא להתחיל להיות עסוקים ב"יו, מה אני קונה לו לפגישה הבאה?"

טוב. הבנתם. אני אוהב מתנות. נהנה להעניק מתנות. ובחיי שאני לא צריך שום דבר. אז מאמי - תרגיעי. הכול היה בעצם כרקע לשאלה שמטרידה אותי כשאני הולך לעצמי, לבדי, לקנות לי מתנה. בואו ניקח כדוגמה עט נובע למרות שזה יכול להיות גם טלפון חדש, קטנוע נוצץ, קסדת סקי או נעלי ספורט שמזמן לא קניתי.

בגילנו, אחרי שלמדנו לומר פנסיה תקציבית, טופס 161ד', גמול ג' ותודה רבה לפקיד השומה שסידר לנו את הקצבה החודשית שנקבל עד לנסיעה האחרונה, בדרכנו האחרונה - מעכשיו הכול וודאי. אנחנו יודעים שאנחנו יכולים "להרשות לעצמנו" לקנות מתנות קטנות מבלי לבדוק בזהירות מה המחיר ולחפש לפחות עוד הצעה, שאולי אפשר לקנות את זה ב"סופר סופר זול בריבוע" בחצי מחיר…

אז למה שאקנה לעצמי עט נובע אמריקאי ב-250 ש"ח, כשהמונבלאן היוקרתי במדף הסמוך עולה 1250 שקלים וגם זה הדגם הלא יוקרתי. בשתי העטים ארשום את אותם החרוזים, הכתב יהיה בלתי קריא, והאהבה תהיה אין סופית. רק שבעט היקר יותר, ארגיש מיוחד ופלצן מתמיד. השאלה - כמה זה יקר ומיותר תמיד תעלה, ביחוד כשהתשובה ממש רגשית. בכמה אתה אוהב את עצמך?

כך או אחרת - הרי את ההפרש במחיר לא אני משלם אלא אותה קרן ידועה. פי"ל. פחות ירושה לילדים. בדיחה שמזמן לא מצחיקה אותי אבל חברים שלי חוגגים בזכותה בטיולי אופנועים חדשים, בארץ ובחו"ל, מעוטרים בחליפות עור קצת פאטטיות ומאחור מחובקות הבלונדינית הפרטית שלהם. סבתא שהחליטה להצטרף לסצנת "מלאכי הגיהנום" של סבא, רגע לפני שהם מגיעים לגן עדן על חשבון הירושה המידלדלת לנכדים.

ובחזרה למתנה הקטנה לעצמי ממני. אני לא פוגע באף נכד כשאני מפנק עצמנו בנעלי ספורט. בטוח. אבל מה לעשות. הרגל מגונה עוד מימים צפופים של פעם. אבל אם אני צריך לקנות משהו מתחת לבית, בבוטיקים של צפון תל אביב או בחנות היבואן אי שם במזרח גוש דן - אין ספק. כמו הרבה מכם. זמני בידי. אז קופצים לבני ברק, משלמים שליש פחות וחוזרים עם חיוך. תתחדש - לסבא יש זוג נעלים חדש. בהפרש שחסכנו קונים עוד זוג לנכדה שנרשמה לחוג התעמלות קרקע.

לזכר חנות נעלי פיל מרחוב אלנבי פינת נחלת בנימין. שם היו רוכשים בשנות הששים נעלים לילדי תל אביב שלא על חשבון הירושה...