אני גומרת לקרוא אחרי שתי שורות היא אמרה לי. אין לי סבלנות לקרוא יותר. אל תשלח לי טקסטים ארוכים. באמת, זה לא אישי. אני עוברת הלאה אחרי שתי שורות. וזהו. לך תבנה מערכת יחסים בשתי שורות...
אף פעם לא הייתי ממש טוב בדברים מהירים וקצרים. אני מהגברים האיטיים האלה, שלא מבינים מהר, אם בכלל. כשמבינים, לוקח להם זמן להמשיך לשורה השלישית, להיות יותר אישי, להרחיב במקומות הרגישים, לרפרף על נקודות שעדיף להשאיר בעמימות להמשך, בעוד עשרים שורות נגיד.
כאילו, מה יקירתי. מה כל כך דחוף לך לרפרף להודעה הבאה? אני הרי יודע עד כמה את אוהבת לקרוא ספרים. שעות את מכורבלת בספה עם ספר טוב. ממליצה לי על פסקאות מתוחכמות וסופרים ישראליים צעירים מוכשרים, אז מה יקרה אם תקדישי לי עוד כמה שורות מזמנך?
עד שהדור שלנו, הבייבי בומרס, דור לוחמי כיפור, למדנו והפנמנו את התקשורת בבלוגים ובפייסבוק – הילדים שלנו עברו לתקשורת צילומית באינסטוש , טיקטוק וכדומה, והדור הבא מתקשר אל-חושי עם אייקונים ומילמולים לא מובנים, אז עכשיו את רוצה שאקצר ואסכם הכול לשתי שורות.
המונח שיחת מעלית, הגדרה הכי קרובה למה שאני כותב עליו, מכוונת לתמצת מסר באורך זמן שהייה משותפת במעלית עם נשוא השיחה. מה תגיד לביל גייטס אם פתאום תמצא עצמך מולו במעלית ויש לך עכשיו עשרים שניות למכור את המסר לאיש הכי חכם במעלית באותו הרגע.
כן, מה אתם הייתם אומרים לו? הוא הרי מנהל קרן לטובת המין האנושי אותה הוא מממן, וישמח לשמוע מה דעתכם על שיפור המצב פה. מיגור המלריה באפריקה? המצאת האסלה האולטימטיבית שידידותית לסביבה עם כל הקקי והפיפי שבה? פינוי כל המוקשים באנגולה? השכנת שלום בין עוטף עזה למנהרות עזה? לכו על זה, רק בעשרים שניות או שתי שורות, כי החברה שלי גומרת מהר. לקרוא את השורות שהוקצבו לכם.
לתמצת. לקצר. לערוך ולהוריד מילים מיותרות. שנים ערכתי טקסטים לעצמי, ומחקתי. הכותרות הכי מוצלחות היו הקצרות ביותר. משחק מילים מתוחכם שלא צריך הרחבות. התחברות לתת מודע של הקורא. משפט בן שלוש מילים הוא המקסימום. אבל כל זה היה בעיתונות, במודעות, בגלגול הקודם. לפני שהכרתי אותך.
היום יש לי זמן. הרבה זמן. את המילים שקיצרתי פעם, אני מגלגל על מקלדת, בלי הרבה חשבון. נהנה להרחיב, להשתטות, לחייך עם החברים, לחדש קשרים, להיזכר במשפחתולוגיה , להתרפק על מה שהיינו ולפנטז על מה שיהיה אחרי המגיפה בעלת יחסי הציבור הכי טובים שהייתה לנו.
חברים, קחו את החיים בקצב שלכם, ואני בשלי. לא נעלב. באמת. אין לי מסרים חשובים להעביר בשתי שורות. האמת אין לי בכלל מסרים חשובים. כמו לכולנו. אני לא מאמין כי אחרי ששים שנה אצליח להמציא משהו חדש שידהים אתכם. ההגיג שלי בעיקר מעניין לשיחה עם עצמכם או עם מי שאתם חולקים אתו את המחשבות הכי בנאליות בשעות הכי לא קונבנציונליות של היממה. זה בסדר. הגיג שפורסם כבר לא שלי ואפשר גם לדלג עליו לבדיחת הרשת הבאה שמחכה לכם מהבהבת בין 10 ההודעות הממתינות. אבל אל תפגעו אם תראו אותי יושב בבית הקפה הקבוע שלי על הבר, מחייך ומסתודד בנינוחות אינטימית עם מי שכן אוהב לקרוא בעיון לאורך כל השורות שיש לי לשתף עם העולם. יש חיים אחרי השורה שניה, ואני שם עכשיו, עושה חיים .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה