על הפנים. המצב לא משהו. לא רואה סיבה לשמוח. תעזבי אותי כמה דקות בשקט. מאמי, אני חושב שאני בדיכאון...
עוד אחד מהרגעים האפלים שבחיינו. הכל נראה מעונן חלקית עד גבה גלים. רב המפחיד על הגלוי. אין באמת תשובה לשאלה. נו, מה יהיה?
השמש זורחת, הירח מלא, הכוכבים נוצצים, הנכדים מתרוצצים בצהלותיהם, ואנחנו ממשיכים לשבת בפינתנו עם פרצוף תחת.
דיכאון? נו, באמת. לא צריך להיסחף. לא כל פיפס של עגמומיות מצדיק טיפול תרופתי או תמיכה של עובדת סוציאלית שעברה הסבה בעת הקורונה ליעני פסיכולוגית טיפולית אנטי דיכאונית בשש מאות שקל עבור 45 דקות של מבוכה, דמעות וזhכרונות ממש לא מעצימים מבית סבתא.
שנה וחצי של חיים בחצי קלאץ, תקופה ארוכה של הימנעות מטרמינלים מחשש שמישהו יתעטש עלי וריאנט בלתי מוכר, וגם דיונים מתישים ביותר בקבוצות וואטסאפ שפעם רק דנו בהם בסקס אחרי גיל חמישים והיום - מתקשקשים בזכות לבחור שלא להתחסן מהרבה סיבות מוצדקות שגם החזירו הביתה את מיטב חברי קבוצות התמיכה שלי, חברים שעד עכשיו שיתפו אותי בבשורה. יש חיים אחרי גיל חמישים, לפחות פעמיים בשבוע, שלוש פעמים בכל פעם. אולה!
אפשר רק לדמיין איך היינו עוברים את הקיץ המתיש הזה בטמפרטורה של 7 מעלות פחות. המטוש כואב פחות, הנכדים פחות מעיקים, התור בכניסה למסעדה לבדיקת תו ירוק קצר יותר, והחיוכים רחבים יותר.
בימי אוגוסט הקשים, כשהמצב באמת קשה, אני רק יכול להמליץ את מה שהמליץ לי השותף שלי, לרדת לשפת הים, ולשחק מטקות. אין מטפל או כדור הרגעה שעושה את העבודה יותר טוב מחצי שעה של מטקות בחוף הצוק. העצבים מתאדים, הגוף מתפוקק ונברא מחדש עם שרירים בלתי מוכרים שמודיעים על קיומם בכאב נעים, החברה והנוף הצעיר על קו הגלים בואך חול החוף הצפוף באנשים דיכאוניים , בלי מטקה בידם אבל עם הרבה עצב בעיניים. כדור טינג-טונג עם שתי נקודות צהובות יעיל יותר מכדור ציפרלקס שתקבלו מרופא המשפחה בשלושים שקל לביקור.
אז אל תדברו איתי על דיכאון. אנחנו בהחלט נורמליים. חם, מתיש, העתיד לוט באדי לחות בלתי נגמרת, וכולנו עצבניים. האם יפתחו את בתי הספר השבוע או שהנכדה שלי תעשה שלום כיתה א׳, בזום!
הסבא שלי היה סוציאליסט חלוץ שהרכיב במו ידיו את רכבת ישראל. לא מ״לגו״ אלא קרון, קרון וגם קטר בסוף. סבא אפרים העביר ימים שלמים בלי דקה זמן לנשום או להיות בדיכאון.
אמא שלי הייתה חלוצה בתחום הדיכאון שהרכיבה לעצמה סדר יום קסום במו ידיה. פרוזק כל יומיים וחצי כדור וואליום על פי הצורך. והיה צורך.
אני, הכי לא חלוץ שיש, בחרתי באופציה הטבעית. לא גראס טבעי. כוסית ויסקי, כך שהרוב מתפוגג עד כדי שרואים את הצד השני של הירקון. בימים טובים אפשר, אם עוצמים את העיניים טוב טוב, לראות גם את החבר שלי משחק מטקות על החוף בקפריסין ….
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה