את הכסף שקבלתי מחברת הביטוח אחרי האירוע הלבבי האחרון שעברתי - העברתי כמקדמה לסוכנות האופנועים ויצאתי משם עם משהו סולידי, קטנוע דו גלגלי ששומר בלבי את גחלת השובבות על אש קטנה על 250 סמ"ק שמגיע מאפס למאה כמו שהלחץ דם שלי מגיע למאתיים כש"הפועל" שוב מפסידה. ליומולדת ה-16 שלי חיכה לי מול הבית טילון, טוסטוס צהוב עם מנוע זקס של חצי כוח סוס שבקושי עבר את מהירות ה-80 קמ"ש.
בתיכון עירוני א' בתל אביב, הרבה לפני שהפך מעוז יוצרי הסרטים ואומנויות הבמה, אירח אותי בכיתה של חנונים עוד לפני שביל גייטס ידע לתכנת בבייסיק, והאפשרות היחידה להתבלט בקלות מול נערות חוף מציצים הייתה להגיע לשם עם טילונצ'יק צהוב זוהר ולצאת משם בסערה דו-פעימתית רועמת, עם הכי יפה בחוף שנשארה מחובקת איתי עד לגיוס לנסות להטיס בהצלחה מטוס סילון עם שני מנועים, וצער מכירת "מיי פירסט טוסטוס".
לימים, "הכי יפה" רק החליפה שם, את הרישיון כבר שדרגתי לנפח לא מוגבל, ותמיד ידעתי כי אולי אני לא הכי "קול" בסביבה, אבל עם BMW650 אדום, יהיה קשה להתעלם ממני. אך לכל שבת יש מוצ"ש, ואחרי ששני שכנים שלי בישוב קהילתי אי שם בין נתב"ג לגבעת זאב על כביש 443, בשתי תאונות נפרדות במהלך שבוע אחד, ביצעו התרסקות קטלנית שהסתיימה בחדר מיון, ובמות אחד מהם, מכרתי את האופנוע המדהים שלי ושנים רבות לאחר מכן הייתי סתם עוד גבר אחראי "מקורקע" ומתוסכל.
50 שנה אחרי רכיבת הבכורה שלי על הטוסטוס הצהוב, אבי ז"ל כבר לא היה בסביבה לפנק אותי במתנה שכזאת, אז חברת הביטוח דאגה לי להעלות שוב את הקסדה על הראש, לצלוח את פקקי התנועה של גוש דן עם חיוך והרבה מוזיקה באוזניות שמספקות חוויה שדומה לגלישת סקי עם להקת "דייר סטריט" ברקע...
סוויט סיקסטיין או סוויט סיסטי, מבחינתי אין כמעט הבדל. "כמעט שלא השתנית " אומרים לי אנשים שראו אותי בפעם האחרונה בפקולטה למדעי החברה. אם תוספת של 15 קילוגרמים, מצח גבוה ובריחת סידן שהנמיכה אותי בשני ס"מ, הם כמעט שלא השתנתי – דאיינו. תודה על המחמאה.
חבר שלי מתקופת העיתונות שערך אותי בנאמנות בימי ככתב כלכלי מתחיל פרש לגמלאות ומאז לא מפסיק לכתוב בבלוג שלו על נפלאות הקלנועית שלו איתה הוא עושה חראקה בעיר השינה שלו, אל וחזור מסניף קופת החולים. נקבע כבר מטבע לשון – דור הקלנועים, שזה קצת אחרי "שלישי בשלייקס". אז זהו. שלא לזה התכוונתי...
הששים של היום הם החמישים של פעם, והחמישים של פעם היו רק לפני מספר שנים, וגם אז , זה לא היה משהו. החמישים סמ"ק , יעני חצי כוח סוס בשנות ה-60 מזמן כבר שודרג למנוע 125 סמ"ק שעושים את העבודה. בתנאי כמובן שאתה לא עב תחת או חרדתי חולני. עם השנים התנחלתי באמצע הרצף הזה, בעל נוכחות ומוכן לקחת סיכונים, מחושבים. כמעט כמו בהשקעות בשוק ההון, אבל זה באמת כבר סיפור אחר.
אם נחזור לנושא של הגריאטר שעבר מהקרדיולוגית לפזז על קטנוע, חזר לזגזג בין המסלולים הזוחלים בנתיבי אילון , חמוש בקסדה ואמונה שאף נהג לא יסטה פתאום מנתיבו.
יש מחסום אחד אותו תצטרכו לעבור – הגברת שמחבקת אותך מאחור עם קסדה, ומתפללת כי גם הפעם תגיעו בשלום ליעד, תחנו על המדרכה מול הכניסה להיכל התרבות, בלי לחכות חצי שעה בתור לחניה, וכמו שהכרת אותה אז, במזנון של הפקולטה עם ג'ינס וטי שירט של צופי הלל, תפגשו חברים בג'אקטים וקום-מיל-פו יוקרתי; ואתם, שני זרוקים עם מעילי אופנוענים הדוקים...
מחסום, כי אם היא לא בראש שלך ואתך, הלך עליך. הרי לא תגיעו בשני כלי רכב...
במקרה הזה, הפתרון היה בבעיה. הגברת הוציאה בעצמה רישיון לדו גלגלי, איזה בעל הזוי נתן לה מתנה ליומולדת לאחרונה ומאז היא לא עומדת בפקקים. עכשיו יש לה עוד חצי שעה כל יציאה להתעכב בבית ולמרוח לאק עד ליציאה אותו הוא מייבשת ברוח החזקה במושב האחורי של הדו-גלגלי.
הערת אזהרה – אין באמור לעיל כל המלצה לעלות על קטנוע. אם אתה לא ממש מנוסה מגיל 16 על כבישי תל אביב, יש סכנה ממשית כי תגיע לאורטופדית לפני הקרדיולוגית...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה