חמישה חברים משמעותיים יש לנו. חמישה ולא יותר. חמישה אנשים שאתה נפגש איתם בתדירות ובזמן איכות, פגישות שעושות הבדל, שיחות אמיתיות שלא משאירות ספק, שיחות של חברים.
חמישה חברים, כשאחד מהם נספר חוג המשפחה הקרובה אליך. כלומר, ארבעה פלוס בן או בת הזוג, אלא אם אתם לא ממש ביחסים טובים לאחרונה איתם, ואז אתם בטח מקטרים על זה בשיחות עם ארבעת החברים המשמעותיים שנותרו לכם.
תאוריה מעניינת שלמדתי ממומחה לחינוך בהרצאה במקום העבודה. מה שהופך את כל אותם עשרות "חברים" שלי ללא משמעותיים בחיי. מעניין.
רגע, אל תעלבו לי – כל אותם אנשים יקרים איתם אני מבלה במהלך כל השבוע, מקפיץ צ'ייסרים, משחק מטקות, נפגש לפרלמנטים והולך להצגות תיאטרון עם בנות הזוג. אתם חברים. באמת. אוהב אותכם. לא צריך להיעלב עכשיו, אבל אם להיות כנה, יש לי עוד כמה חברים שקצת יותר משמעותיים, ואם לוקחים אותי ל"בחירתה של סופי", אני מעדיף לעלות איתם לקרונית הסקי.
משמעותיים, עד כדי כך שאחרי שיחה איתם אני בטוח שכל מה שאני עושה עם הילדים שלי, שגוי. אחרי שאני רואה איך הם עונים לאישה שלהם בטלפון, אני מעתיק. משפיעים לטובה גם בטעמים והעדפות, בבחירת אביזרי מנעמי החיים או סוג הקפקפים המועדף עלי מעכשיו, במקום קפקפי הפלא שיתרונם היחיד היה בזה שיש להם פותחן בקבוקים שקוע במרכז הסוליה...
חבר מועדף, כזה שלא מוציא מילה מעט, מקשיב המון, ולבסוף פולט משפט מסכם שעושה לי סדר בראש, עם כיוון חדש לניווט הבלתי נגמר בדרך אל האושר. חבר מהחמישייה הסודית שלי, שהוא לא הכי חכם, לא הכי מצליחן, אבל מפרגן עד אין סוף ונותן לך הרגשה שכבשת את האוורסט, גם אם הייתה זאת רק גבעת נפוליון.
בעידן הקורונה יש חשיבות במיצוי וזיכוך החברים. אנחנו לא ממש יכולים להיפגש עם כולם, בטח לא בקבוצות, ועדיף כי את הפגישות שלנו נעשה עם מישהו בעל ערך. עבורנו. אז פגישות של "יאללה, קפה?" יכולות להיות עם יותר מחשבה תחילה. כדי שבסוף, אם נידבק בקורונה, ובטוח שרובנו נעבור את זה בשלב זה או אחר, לפחות לא יהיו לנו ייסורים שנפגשנו עם סתם חבר...
צלמת - מיכל אטינגר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה