אמל"ק

 

אתה יושב חצי יום מול המקלדת ומתלבט. איך לכתוב קטע חכם, שנון, עם מסר קצר, לא מתנשא אבל סמכותי, בלי ציניות אבל מחויך, בקיצור – קטע שתקבל עליו משובים חיוביים גם ממי שלא ממש מסכים אתך אבל מוכן לחשוב פעם נוספת, בכיוון שונה. בכיוון שלך.

זוכר את החבר שאמר לך פעם: אם זה יותר משלוש שורות – אני לא קורא. מקצר מילים שאפשר להבין הטקסט גם בהעדרן. כמו שלחת מברק ומנסה לחסוך בעלויות. פתיחה קצרה לתפוס תשומת לב. רקע וסיבה שגרמה לך להעלות הנושא. הצעה לסדר ולקינוח פאנץ מחויך שיחליק את הפינות למי שממש לא מסכים איתך. זהו.

אז יצאו עשר שורות במקום שלוש. לא "מלחמה ושלום" בשני כרכים ולא פואמה אין סופית של ח.נ. ביאליק. פאקינג 10 שורות.

לוחץ "שלח" – וחושב שתרמת ליקום עוד אבן בבניית עתיד טוב יותר.

ואז אתה מקבל בין התגובות (מקסים, יפה, מסכים, תודה וכדומה) תשובה אחת קצרה. אמל"ק.

מה זה?

בחיים לא נתקלתי בזה.

גוגל שמח להסביר לי: ארוך מדי, לא קראתי.

וואלה. קצת מעליב, לא?

אז מה אם לא הצליח לי להיכנס לפורמט המצומצם. ארוך מדי למי?

מצד שני – בניגוד לחוויות שלי בעתון מעריב שם כתבתי חמש שנים והתמודדתי עם עורכים מגוונים (לא קרובי משפחה שלי!) ורק הם, העורכים, דיברו איתי על האורך, של הסיפורים שלי בעתון. כשכותבים בבלוג במרחב האינטרנט, כל דכפין חושב שהוא יכול לומר לך : אמל"ק.

שויין. האגו שלי יגליד. הבחור כבר לא ברשימת התפוצה שלי. ולפעמים צריך להסכים עם המשפט הבסיסי הזה שעד עכשיו הצלחתי לעקוף אותו: האורך לא תמיד קובע.

קרדיט לצילומים:

מלון גורדוניה בהרי ירושלים - כיף לרומנטיקנים שביניכם,

מנחת ראשון לציון - כיף לכל מי שחבר של אל"מ במיל. משה מ., חבר וטייס מאוד אחראי בגובה צמרות העצים + 33 ס"מ...