דילוג לתוכן הראשי

99 אחוז סגור

כשאומרים לי 99% סגור, למה מתכוונים? שבעזרת השם העניין גמור?
באם לא יפלו השמים, נגיע בלי נדר; שרק לא יהיו פקקים, שאשתי תסיים את שעור היוגה בזמן, שנמצא חניה בטווח צעידה, אם הבת שלי לא תצטרך שאקפיץ אותה מ/אל כי יורד גשם, אבל עזוב - העניין סגור. 99 אחוז אנחנו באים. או שלא.
כמה פעמים לחצתם יד על עסקה ש-99 אחוז הייתה סגורה? מזל וברכה. כמעט.
וקופסאות התבשילים שאני לפעמים מנייד באוטו, 99 אחוז אטומות באחריות של "טאפר וואר"; רק שאחוז אחד משאיר שלולית שומנית מעצבנת עד להקמת בית שלישי, מזכרת מסדר פסח האחרון שעשינו אצל צד ג', כשהתחייבנו להביא את המרק עם הקניידלך.
99 אחוז סגור זה גם מונח קרדיולוגי. אני לא מתכוון לאטימה אחרי ניתוח לבבי, אלא להיפך לכך שנשאר מרווח צר של אחוז אחד לדם לזרום, כשהעורק פקוק וסגור 99 אחוז.

אילו זה היה מאה אחוז - הלב מזמן היה שובת. אבל נפלאות דרכי הדם שמצליח לזרום ולתפקד גם עם סתימות; מאותת לנו במדרגות, במאמץ, בכעסים, בתעוקה מכבידה במרכז החזה בנסיבות בהן תפקדת כמו גבר שבגברים והיום אתה רק חושב - חיוג למד"א, זה 102 או 103?
סליחה - אני לא מנסה להדאיג את חולי הלב שבין שמונת קוראי הקבועים. החולים, כבר מאובחנים, נבדקים, מכירים את נהלי הבדיקות בהליכוני המרפאה ויכולים לומר לך מתוך שינה מה הדופק המירבי המותר לגילם וההיסטוריה הרפואית שלהם. אני מנסה להציל קורא אחד לפחות, שיפסיק לשמוע לעצת רופאיו.
אני שומע מיותר ויותר אנשים כי אותם אנשים מקסימים בחלוקים לבנים, סטטוסקופ וחיוך, שלמדו אין סוף שנים בכדי לשלוח אותנו לעוד בדיקות דם ושתן, אבל בפועל רק מעטים מהם באמת יודעים לקרוא מנורות אזהרה מהבהבות עוד בטרם קרה אירוע דרמטי.
אתם הרופאים הטובים ביותר של עצמכם. לא צריכים להיות מוסמכי MD. רק להקשיב. לשמוע מה הגוף שלנו משדר. הגב לא כואב סתם. אתה לא מזיע ביום סגריר ללא סיבה. התעוקה על החזה היא לא מחולצה צפופה. הגוף שלנו יודע שמשהו לא בסדר.

חברי הטוב י. נראה יותר ממיליון דולר. סמל הבריאות ושמחת החיים. עד כמה שיש חיים בראשל"צ כמובן. אבל בעליה תלולה בחופשה זוגית בפיורד סקנדינבי מדהים, הרגיש לחץ קל בחזה. נח קצת והמשיך בהליכה. אחרי שחזר ארצה נדד בין מספר רופאים ששלחו אותו לבדיקות שלא איתרו שום בעיה. כלום. איחלו הצלחה לבחור בהמשך דרכו וקיבלו את הנבדק הבא. חרטא! אני כותב את זה באחריות בלי היסוס. הם פספסו בגדול! למזל כולנו י. לא פראייר. התעקש והלך לעוד רופא ששלח אותו לבצע בדיקה נוספת שמצאה כי העורק הלבבי הראשי שלו, "עורק האלמנות" בשמו המקצועי, סתום ב-99 אחוז. אותו נבדק שיצא תקין במכון א' יצא כמעט מת במכון ב'.
נו, עם אבחון שכזה לרופאים אין בעיה. זה קצת אינסטלציה ממוחשבת. צנתור, ניקוי צנרת, התקנת תומכים בעורק - ויש לי חבר בריא לעוד שנים רבות. אינשאללה. אז תקשיבו. זה לא קשה. קצת ספורט, קצת פחות ביקורים בפונדק אסא, כוס ויסקי אחת ביום, והרבה חיבוקים עם הנכדים והסבתא, ובנוסף - תקשיבו לרופא הפנימי שבכם. הוא יכול להציל את חייכם יום אחד, ולו בכדי שתמשיכו לקרוא את השטויות שלי... העיקר הבריאות כבר כתבתי?

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...