עולם הזוי

 

ניסיתם פעם לצלם דממה? רגעי שתיקה כבדה התלויה כענן דיכאוני בשמי מעונכם? הצלחתם להנציח את רגעי הזעם, הכעס האין סופי, האכזבה העמוקה, והחלום שנגוז? כל זה לא ממש נכנס טוב לפריים. תחושות בלתי ניתנות לפירוט וורבלי, בעדשת המצלמה, בשיחה אינטימית או במבט.

את השקיעה הצבעונית מחוף הצוק ראיתי מאות פעמים בפוסטים דביקים של עשרות חברים המשתפים את העולם בחייהם המושלמים. עלאק. על מי אתם עובדים? יחצ"נים בשקל לחלומותיכם הבלתי ממומשים עם בני זוג של פשרה, בעולם ממוצע, תקועים בדרך לשום מקום, בלי חשק לחזור אליו בסוף היום, ובטח שלא מעורר געגוע מהמקום בו אתם נמצאים. מאיפה השקיעות הוורדרדות האלו כשאצלכם בסלון יש ליקוי חמה?

זה יהיה נדיר לפרסם את כל מה שלא מצטלם. כי לשתיקה אין צורה, כי האכזבה מוסתרת, הכעס עצור והחלום כבר אמרתי שנגוז ואיננו. את כל שאנחנו לא מפרסמים. פשוט זורמים עם הבנאלי ושמים את הפנטזיות בצד. כי אולי, יום אחד, משהו יקרה והדממה תהפוך לקול המוזיקה, השתיקה תהיה חרוזי אהבה, הדיכאון ישקע בגלי צחוק ואופוריה.

הר האושר הוא לא רק שם מקום בצפון הכנרת. זאת הנקודה בה אנחנו כבר לא שותקים, שמחים מבפנים, משתפים את כולם, במה שלא שלם בעולמנו, וזורמים בלי להיתקע בחיפוש אחר העונג הבא.

בפרק השלישי של חיינו. אזרחים וותיקים, סבים נכבדים, יושבי פרלמנטים ותיירי הטיולים המאורגנים - אפשר כבר לשים את הפוזה בצד. או טו טו, מה לעשות, גם זה נגמר. רגע לפני שמגיעים לסמסטר האחרון של המסע הזה, כל עוד אנחנו הכי בריאים שאפשר, אם נשאר לנו בגוף מספיק סידן לאבד, כאשר הדם עוד שוצף בעורקים ללא חסמים מיותרים, והצלחנו לסנן את ה"חברים" המיותרים שרק בזבזו לנו זמן ואנרגיה - צריך להפסיק להתבייש ולהודות. אנחנו מי שאנחנו.

זה שאני לא זוכר איך קוראים לגבר שמחייך אלי כל בוקר בחדר כושר, לא עושה אותי לדמנטי - דיינו.

זה שאני לא משתגע על טראקים סביב המון בלאן או בהרי הפירינאים - דיינו.

זה שאני מעדיף שעתיים עם חבר באר-קפה על איתור פרחי החלמניות בגבעות להב - דיינו.

זה שחומוס עדיף אצלי על סלט אנדיב - דיינו.

זה שאני גבר של אישה אחת - דיינו.

זה שלא תורידו אותי זקוף מהדו-גלגלי - דיינו.

זה שעיסוק במטקות עדיף אצלי מדיון על מדינה דו-לאומית - באמת דיינו.

זה שבמקום להתנדב בקהילה אני מעסיק את עצמי בכתיבת עצמי לדעת בבלוגים - דיינו.

וזה שאני כבר לא אנטיפט כפי שהייתי בגלגול הקודם שלי,

והצלחתי להסתיר את זה בהרבה מילים משועשעות על החיים -

די-דיינו, די-דיינו, די-דיינו, דיינו דיינו דיינו

די-דיינו, די-דיינו, די-דיינו, דיינו דיינו.

כל זכויות הצילומים לגלריית שלוש - יפו העתיקה.