ניחוח של בית

 

בדרך אל הבית המושלם, אתה לא חייב לשכור מעצבת פנים יקרה או אדריכל צמרת. אתה יכול לחסוך לא מעט הוצאות שיפוץ או בניה בכדי ולהגיע לבית החלומות עם ארומה נכונה, אם רק תדאגו שלבית יהיה ריח ביתי. לא בושם, לא מטהר אוויר, לא אדי שמן טיגון ובטח שלא אקונומיקה מבושמת. ניחוח של בית. הריח שעושה לך כיף בנשמה.

ביקרתי השבוע זוג חברים, יובל שנים של ביחדנס, הוא שקוע מול הטלוויזיה בצפייה במונדיאל והיא במטבח, אופה רצף של מגשי עוגות שמרים אישיות בניחוח קינמון שממלא את כל הבית. עיגולי בצק שתופחים ומשחימים בתנור, ונארזים לרשימת תפוצה בשכונה. לחברים של הבן שיגיעו יותר מאוחר לביקור, לשכנה שיושבת שבעה, למעגל נשים בהמשך השבוע, לגיסים שמתים על עוגיות כמו של אימא, ואם יישארו לה עודפים, אז החבר הטוב של בעלה יעזור להתמודד עם הבעיה. גם בסופרמרקטים השכונתיים, יודעים שניחוח המאפים רק עושה טוב למכירות, פותח את התאבון ומעמיס על העגלה, עוד שקית בורקסים טריים שרק עכשיו יצאו מהתנור ולא בטוח כי ישרדו עד לפתח הבית, אלא אם תשימו אותם בתא המטען במכונית, רחוק מהישג ידכם הארוכה. את המאפיה בדרך כלל ממקמים בירכתי החנות, אבן שואבת לקונים שיאלצו לחלוף לאורך כל המדפים בחנות בדרכם אל קראנצ'יות הביס במאפה הריחני. בקצה הנגדי של החנות ימוקם מקרר החלב, עוד פרט אסטרטגי שולי שיאלץ אתכם לחלוף לאורך יתר המדפים בחנות. כך אתם נחשפים למקסימום מוצרים, גם אם שלחו אתכם להביא שני דברים קטנים מהסופר, לחמנייה וחלב.

אבל נחזור לניחוח של בית, שכמו הרבה סוגי ריחות מנהל לנו את הרגשות. כמו ריח מרכך הכביסה במצעים שמרדים אותנו עם חיוך כמו את הכלבים הפבלובים, ריח המכונית החדשה שהופך את החוויה לרגשית ומוכרת ומקלה על טראומת מחיר הקניה. ריח כורסאות העור בסלון, ריח של תינוקות קטנטנים שמגיעים לדמי חנוכה אצל סבא; ריח של אישה. ריח של זיעה. ריח של ים. קשת של ריחות שהם אנחנו. בגלל זה אנחנו אומללים בשפעת. הנזלת סותמת לנו את האף וכמו שאמרתי - לחיות ללא ריח, זה כמו לאכול ללא תבלינים, לאהוב בלי לגעת, לצחוק לשקט, לכעוס בנימוס, לנשנש בלי פרורים ולטייל בארץ בלי לרדת מכביש 6. מאמי, מתאים לך הבושם החדש...