איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

 

לוויות לא עושות לי טוב.

בתי עלמין הם לא "מגרש המשחקים" האהוב עלי. את הפגישות שלי שם אני לא ממש מתכנן מראש, אבל מדי מספר שבועות אנחנו שוב נפגשים, החברים הוותיקים, מנחמים ומשתתפים בצער היתום התורן; מופתעים מחדש עד כמה היו פה אנשים כל כך מוצלחים. היו, ואינם עוד.

כשעומד החבר מול המיקרופון, מחזיק ביד מספר דפים שכתב לילה קודם לזכר אביו או אימו, ביוגרפיה קצרה מלאת מחמאות ותכונות אופי מדהימות - בעל למופת, אהבה ממבט ראשון, אב השנה, סבא נלהב, מייסד הקבוצה וקיצוני סופה במועדון הכדורגל השכונתי; יזם מבריק ומעסיק נדיב; חוקרת ראשית במכון ויצמן, בשלנית היסטרית ומארחת בנשמה, תורמת בנדיבות ומסתפק במועט; אבא שאני לעולם לא אהיה, ומצליחן שאין לי סיכוי לחקות. אנחנו דור אחרון לחלוצים. ענקים שהגיעו לפה ברגל מאי-שם בגיל שלוש, התגייסו לפלמ"ח בגיל שש, כבשו את הכותל בבר מיצוה, רקדו פוקסטרוט על הטיילת בתל אביב בגיל שש עשרה, איבדו הבתולים על הגורן, וידעו לקשור עניבה עוד לפני שצחצחו שיניים. טייקונים לסירוגין, שהקימו מפעלים ונפלו, הפריחו את השממה והתייבשו, הקימו משפחה ופירקו, עשו הון ותרמו, באוניברסיטה למדו רק כשיצאו בשליחות המדינה, הכירו את יצחק עוד מחטיבת יפתח ואת שמעון ממפעל הטקסטיל בדימונה; אנשים טובים עם צל ענק, שבצילם אף אילן לא יכול לצמוח, אלא רק לשמוע ההספד ולזמזם בלב -

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות...."

בהספדים בעיקר נושאים שבחים. הרי לא יספרו לנו על הכישלונות , המריבות התוך משפחתיות, הבגידות והפספוסים; פשיטות הרגל והנושים, הטלפונים מסניף הבנק, שיחות רמות וכעוסות מאחורי דלת סגורה, טריקת דלתות ואריזת מזוודה קטנה לנסיעת הפרדת כוחות עד יעבור זעם, וכמובן לא נשכח את הפעם שעצרו אותו במשטרת הגבולות עם צו איסור יציאה מהארץ; את מי זה בכלל מעניין, כשהגופה כבר בתכריכים ועוד מעט תכוסה בעפר ולא תדעו עוד צער?

לוויות, תמיד בצהרים, באמצע יום עבודה, אשכרה בשעה שקבעתי עם חבר שלמחרת טס לחול והבטחתי לו תדריך עומק מפורט על בנגקוק. אני מבין שאסור להלין את המת, שהטומאה עלולה לפגוע בכהנים, שחברה קדישא לא עובדת בשבילי - אבל ברצינות, צריך לפתור את הבעיה הזאת. כשנפרדים מהם בדרכם האחרונה, תחשבו על קהל המלווים.

אנחנו עוד חוזרים היום הביתה עם תסכול אדיר, בתהייה, מה יאמרו עלינו ביום ההוא? "היה איש טוב, אהב מטקות וגם ויסקי. הוציא את הנכדה מהמועדונית פעם בשבוע ואהב את אשתו? (עצירה לניגוב הדמעות)

וכמובן יהיה גם ציטוט -

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות.

וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך."

כן, באמת יש לי עוד בקשה אחת ומשאלה. לוויות אחרי ארבע בבקשה. ואם אתם מכירים מישהו בקיבוץ גבעת השלושה - נהדר שמול כל מצבה יש ספסל ישיבה. מדהים. אבל יהיה מושלם אם גם תסללו את דרך הגישה לבית העלמין שלכם, גם אם אסרו עליכם למכור עוד קברים שם. ראיתי ששמרתם הרבה חלקות קבר לעתיד והמשיח עדיין לא הגיע, כי במצב דרכי הגישה הנוכחי זה מזכיר יותר את דרך בורמה אותה סלל המנוח בלוויה האחרונה...

צילום - מר רלי א.