דילוג לתוכן הראשי

סטיית תקן על מדרגות הרבנות

 


סטיית התקן הסטטיסטית על מדרגות הרבנות
חצי מהחתונות אליהן נוזמן הקיץ, יסתיימו על מדרגות הרבנות. בדוק. זה נתון פסימי, סטטיסטיקה של העולם המערבי, שמוציאה את החשק בכלל לקנות טבעות נישואים, להזמין את כל האורחים למסיבה שסופה ידוע מראש. גם 67% מהמתחתנים בפעם השנייה – יתגרשו. ולמהדרין , 73% מהמתחתנים בשלישית – גם הם יתגרשו. ובנוסף, מאה אחוז מהמתחתנים בפעם השלישית חייבים לדעתי ללכת בדחיפות ליעוץ זוגי, כי הם בעצם מחליפים חדרים על הטיטניק.
בשנת 2023 התבשרנו על ירידה משמעותית בשיעור המתגרשים בתל אביב. הנהלת בתי הדין הרבניים פרסמה סקר על השינוי במספר המתגרשים בשנה הקודמת. התנודות בסקר קיצוניות. +/- 50 אחוז. דרמות מלאכותיות שמקורן בסקר שנעשה על מדגם קטן יחסית. לא מפתיע. ביחוד מאנשים שחלקם ללא לימודי ליבה. במעלות תרשיחא יותר מאושרים בנישואים מהתל אביבים? אני בספק, ביחוד כאשר הם כבר למעלה מחצי שנה גרים אצל ההורים במרפסת סגורה ועצבים מתוחים, לא מפחד הטילים אלא מהצפיות בתור לשירותים בבוקר.
בתל אביב ירד מספר המתגרשים אשתקד ב-13%. נתון אופטימי, או נתון שהמשתנה המסביר שלו היא מלחמת חרבות ברזל. בכלל למי היה זמן להגיע לרבנות באמצע פרעות תשפ"ד? כמה מהרבנים בכלל היו פנויים לכתוב גט, כאשר היו במילואים בזק"א? כמה זוגות קיבלו פרופורציה חדשה על הדברים החשובים בחיים אחרי שמחת תורה? ובכלל – צו שמונה לחצי שנה פותר הרבה חיכוכים בין בני זוג בדרך לרבנות.
האם הזוגיות ב-2023 השתפרה בתל אביב של מוצ"ש בקפלן, ערבים בכיכר החטופים, התנדבות ב"אחים לנשק" ו"בונות אלטרנטיבה" – לך תדע. בפועל התגרשו אצלנו פחות. 575 זוגות לעומת 662 מתגרשים בשנה הקודמת. ממש הוכחה מוצקת לאיתנות מוסד הנישואים בעיר הגדולה. תל אביב – עיר הנשואים לנצח. או לא. הרי כל זוג, והסיפור שלו.
רגע – במזכרת בתיה היה גידול בשיעור המתגרשים של 67% בשנה! בסך הכול תוספת של 10 זוגות למעגל המתגרשים ברבנות האזורית. מספרים יכולים להטעות, כי לא שמעתי צעקות חריגות משם לאחרונה.
תעשיית היעוץ למניעת גרושים משגשגת. מניסיון ארוך שנים של חברים אשר שיתפו אותי במסעם בחזרה אל האושר – הסיכוי שהיועץ יחזיר אתכם הביתה לתמיד, קלוש ביותר, פחות מעשרה אחוז. אם נלמד מניסיון האמריקנים, אולי נדע לאיזה זוגות יש סיכוי רב יותר לשרוד. בליל הכתמ"ים האחרון, בזמן ההמתנה בין השיגור ליירוט, העברתי הזמן בקריאת מחקר על התכונות המאפיינות של המועדים לגירושים. אם הבן או הבת שלכם מביאים אליכם לשיחת הכרות עם המועמד להצטרף למשפחתכם – נסו לאתר אצלו אחת או יותר מהתכונות הבאות שמאפיינות את המתגרש.ת התל אביבי המצוי:
אם הם צעירים מ-25 עם ברק בעיניים, אם הזוג הצעיר לא ממש חיו תקופה משמעותית ביחד (טיול תרמילאות בבוליביה לא נחשב) , אם אין להם נכס משותף (כלב אינו נכס), אם החתן או הכלה שלכם עובדים על הבר או עבודות ארוכות מחוץ לשעות העבודה המקובלות כמו למשל משמרות של רופאים או פקחי טיסה, אם הם מהמתווכחים (ויכוחים פוליטיים זה דווקא יתרון), נכנסים תדיר לחובות ומצפים שיתרת החובה תעלם מעצמה או בעזרת ההורים, אם חוו אלימות במשפחה או שימוש לא מקובל בסמים, וגם אם הם סתם לא לטעמכם – עדיף להיות לא נחמדים לכמה דקות, ולא להיכנס לסטטיסטיקה של ההורים למתגרשים בתל אביב בשנה הבאה. זה ממש עדיף על האפשרות הנוגה לגדל בעצמכם את הנכדים שלכם כגמלאים בריאים ומאושרים, זאת למשך שנים רבות עם פסקי זמן קצרים לעצמכם.
אגב, גם אם טעיתם ולא התערבתם – 6% מהמתגרשים, מתחתנים שוב עם אותו בן.ת הזוג. אבל זה הכול רק סטטיסטיקה, ואתם שלמדתם בלימודי הליבה יודעים כי מי שנכנס לרבנות ברחוב שאול המלך בעירנו בכניסה הראשית, עבורו הגירושים הם מאה אחוז של כשלון. המתחתנים אגב, נכנסים מהכניסה הצדדית שברחוב אורי...


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...