דילוג לתוכן הראשי

לוויה תל אביבית










ד. חברי הוא יאכטונר תל אביבי. שנים הפליג עם חברים כשותף על סירה מהמרינה בתל אביב עד שהגיע לאחד הימים המאושרים בחייו. היום המאושר הראשון הוא כאשר הוא קנה יאכטה פרטית לעצמו. היום המאושר השני בחייו כבר הבנתם - היה כאשר מכר את היאכטה שלו לקונה מאושר אחר.

ד. מכיר את חופי תל אביב ובעיקר את מזג האוויר ההפכפך. כאשר הוא אמר לאחים שלו כי הרוח משתנה לדרום מערבית, הם היו צריכים להתייחס אליו יותר ברצינות, וכך היה נמנע עוד קטע מצחיק עד דמעות בנמל תל אביב המתחדש.

בשנותיה האחרונות של חיי אימו, רופאת נשים וותיקה שהאריכה ימים עד לשנות התשעים של חייה, כינסה את שלושת ילדיה והסבירה להם כי יש לה בקשה מיוחדת מהם. לא לקבור אותה כמקובל אלא לשרוף את גופתה, ולפזר את האפר במקום אותו אהבה במיוחד, חופי תל אביב.

אתם מכירים את הפרוצדורה. מקבלים אגרטל יפה מחברת הקבורה האזרחית שגובה סכום לא מבוטל על התהליך, ובתוכו אפר המנוחה. מנהג מקובל בעולם הרחב, אך אצל המאמינים בביאת המשיח ותחיית המתים - אסור בהחלט.

בסרט "ביג ליבובסקי" של האחים כהן משנת 1998 פותח האירוע לסצנה קורעת צחוק כאשר פיזור האפר הסתיים במשב רוח פתאומי שכיסה את פניהם של האבלים באפר המנוח.

עברו הרבה שנים מאז ולא כולם זכרו את האירוע. לפזר אפר בתל אביב הכי מתאים יהיה מסיפון יאכטה שניתן כיום  לשכור במרינה להפלגה קצרה. כמה מאות שקלים, שינוכו מחשבון המנוח כמובן, ואפשר יהיה גם להרים כוסית לזכר ולומר מספר מילים בטרם יתפזר בעננה קטנה על גל מלוח מול שקיעה נוגה. סוף אירוע.

אבל לאחות יש בחילה על גלים, לאח אחר לא בא לעלות על יאכטה שאינה שלו, ולשלישי לא בא להתווכח. מספידים, מפזרים, גומרים, הולכים. ביי ביי מאמי.

אני מניח כי עכשיו כבר ברור לכם מה קרה. האחים נפגשו בנמל לעת ערב, החליטו כי הכי טוב לסיים האירוע על מעקה הטיילת בואך חוף מציצים בפינה המשקיפה על הכניסה לנמל תל אביב. הכי רחוק מהמון הילדים שהגיעו למקום כמפלט מחום הקיץ. האח הרציני שלף זוג כפפות חד פעמיות, כאילו היה זה טיפול רפואי. אחותו סיפרה כמה אהבה את אימא, ודני אמר להם מהצד כי לדעתו יש רוח נגדית. כאן תם הטקס. נפתח מכסה האגרטל החגיגי. האפר נשפך מעבר למעקה לכיוון הגלים. ורוח המערבית נשבה כצפוי  לכיוון העומדים על הטיילת.  לאוויר היה  טעם של אימא.

אין אחד מהצופים שהקיפו אותם בנמל שלא צחק ונזכר בליבובסקי הגדול, כשהאפר התפזר על כל הטיילת התל אביבית ובעיקר על האחים היתומים מאם, מרחף באוויר האבל לכל כיוון רק לא על הגלים...





הצילום של כרזת הסרט מויקיפדיה, ויצירות של DALLE3 ברוח ה-AI.

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...