דילוג לתוכן הראשי

ישראלית יקרה

 

הבוקר שאחרי – כשגם ארוחת הבוקר הפכה למותרות

ארוחת בוקר ישראלית. אף מדינה לא תיקח מאיתנו את הגורמה הישראלי - ארוחת הבוקר הישראלית. יצירת מופת קולינרית המפארת מדי בוקר את בתי המלון הישראלים, וחלק מהמסעדות שרוצות למשוך קהל ברווחיות מינימלית אבל עם יוקרה בתפריט. אין כמו ארוחת בוקר ישראלית. תפריט חלומי ל"אבא/אמא לא חטובים בעליל" - משקשוקה ועד קומבינציות ביצים הזויות: מקושקשות, הפוכות, אומלטיות ואפילו זבות חלבון נא. קערות סלטים, דגים מלוחים, מג'חנון עד קיגל, וקינוחים למי שעדיין מסוגל, מאפרול שפריץ ועד סלט פירות בקצפות, יוגורטים או פירות יער. רגע, עוד לא הגענו למאפים ולחמים מיוחדים, רוגלך וגביניות או קרקרים עם קונפיטורות שנרקחו הבוקר על ידי האמא של בעל המקום. חגיגה מלונאית שהוציאה שם רע לפראסר התל אביבי.

תושבי העיר הלבנה והיקרה להחריד. עוד שבוע עבר, פקקים, דו"חות, ובפתח השישי מחכה נחמה קטנה של בוקר שבת רגוע. אבל רגע, ניסיתם לאחרונה ארוחת בוקר בבית קפה תל אביבי? זה כבר לא פינוק, אלא מחיר של ארוחת צהרים מלאה.

כשמנסים לשכפל את הפאר הזה לבתי הקפה השכונתיים, הארוחה מגיעה כדגימה מיניאטורית במחיר מופקע. ברור שיש סיבות - חשמל, ארנונה, לולנים, תנובה, מלצרים - אבל רבאק, יש גבול. 92 ₪ לארוחת בוקר ישראלית רגילה. זה מה ששילמתי לאחרונה וזה לא חריג. שתי בייצים, סלט, לחמניה קטנה, כמה מטבלים, וקפה. לא כולל שרות כמובן...

בואו נודה, אנחנו לא משלמים רק על מלפפון, עגבנייה, חסה, לחמנייה וקפה - זה לא מצדיק סכומים כאלה. אנחנו משלמים על החוויה, על הנוף לים (אם יש מקום ליד החלון), על התחושה של "להיות שייך". על הפינוק. ואנחנו גם מממנים את הסטודנט בשולחן ליד עם הלפטופ והאספרסו הקצר. אני עוד זוכר את ימי "קופיקס", שנעלמה בענני הקפה, שם קפוצ'ינו עלה 5 שקלים. כנראה שזה היה טוב מדי. להיות תל אביבי זה לא בחינם, ומישהו מממן את זה.

זוכרים את הימים שארוחת בוקר ישראלית מפנקת עלתה כמו שתי כוסות קפה? היום, שתי ביצים עלומות ושלושה זיתים משיקים לכף גבינה לבנה וסלט טונה עולות כמו כרטיס להצגה סבירה (טוב, אולי לא סבירה). בתי הקפה  מתומחרים כמו כל המוצרים. בלי הגיון לבד מזה שהכל מתייקר סביבנו כל הזמן. האם התרנגולות מטילות ביצי זהב? האם עגבניות השרי גדלות על יהלומים? כנראה שכן.

אז מה נשאר? להכין בבית? רעיון מפתה, אבל התורים בסופר, החניה והילדים המעדיפים הקורנפלקס כשהם תקועים מול המסכים האישיים... לא פשוט.

הגיע הזמן לומר די! אנחנו רוצים את ארוחת הבוקר שלנו במחיר שפוי. אנחנו מעדיפים לפתוח את בוקר עם חיוך, לא עם תחושת שוד. תל אביב, התעוררנו! המחירים פשוט מעצבנים. עכשיו, אפשר קפה? - רק תוודאו שזה לא עולה כמו ויסקי.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...