דילוג לתוכן הראשי

106 לשרותך


יש לי קשר עמוק עם מוקד 106 התל אביבי. במשך שנים אני מציק להם עם דיווחים, והם מעדכנים אותי. טיפלנו, סגרנו הברז, החלפנו ממטרה, פקח רשם לרכב החוסם דו"ח חניה, נעביר הלאה וכדומה. עם כל התלונות והקיטורים שיש לי כתל אביבי על מסלול היסורים שאנחנו עוברים כל יום בין הריסות העיר, לחברה במוקד 106 מגיעות הרבה מחמאות. והיום הפתעתם אותי לטובה. באמת. כמו שאת הרחבת המדרכה ברחוב דניאל סמבורסקי הצלחתם למשוך למעלה מחצי שנה, וכמו שאת חציבות הרכבת הקלה הצלחתם למשוך לחצי יובל, כך הצלחתם להפתיע אותי בפרויקט הגינון בחוף הצוק הדרומי. כמי שמבלה מול הגלים כשעתיים כל بוקר, יש לי כל הזמן הערות. על צנרת השקיה שנקרעה, על ברגים שנשארו על מסלול הריצה כתוצאה מתלישת עמוד הפרדה ועליהם מועדים הרצים, שלטים מיותרים עם פינות חדות בגובה המצח; אתם יודעים, כל המפגעים שלא הוצבו בכוונה, ומסתיימים בפינת העזרה הראשונה שעל החוף בדימום מיותר. בדרך כלל אני מצלם את המפגע ומעביר את זה למוקד 106, ובדרך כלל הם מגיבים תוך שעות ופועלים תוך ימים. הפעם זה היה שונה. שמתי לב כי המדשאה הגדולה בחוף הצוק הדרומי מצהיבה. חשבתי לעצמי, הנה עוד תקלה, עוד מחשב השקיה מבולבל, וחבל על הדשא המארח מדי ערב מאות תושבים המגיעים לפיקניק של שקיעה, למועדון שירה בציבור, לסדנאות יוגה והרבה ירוק בעיניים. דיווחתי, ולא ענו. עברו שבועיים. התפלאתי. 106? תתעוררו!

הבוקר, הפתעה. מסתבר שלא מדובר ברשלנות, אלא בתוכנית עבודה מסודרת. המשטח הצהוב היה רק שלב ביניים בדרך להחלפה כוללת. משאית פורקת גלילי דשא ירוק חדש, והשטח היבש מתכסה במרבד רענן. הצהוב הפך לירוק. הללויה. שימחתם אותי ואת החברים בקבוצת הצועדים שלי. ישר כח למוקד, לגננים, ולטייס הוותיק המוביל את המבנה המוניציפלי הזה כבר יותר מדי שנים, כנראה כי הוא מסתכל מסביב, רואה את הסמ"ט האפור שיועד להחליף אותו משיקולים פוליטיים, ומבין שפשוט אין מי שיקבל ממנו את הסטיק ויוביל את המבנה הזה לנחיתה בטוחה.

צילומים - 
צביקה ברשדסקי, חבר לדרך
שלמה נבו, שותף&חבר, ושחקן מטקות בדימוס מחוף מציצים עוד לפני שאלתמן הקטן, גילה את חרכי ההצצה במלתחות החוף. 

שלומי אבידר לוגו

מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.

שלומי אבידר

משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.

אהבת את הפוסט? אפשר, מומלץ וגם רצוי לשתף כאן בלחצן הבא. תודה רבה!

תגובות

‏אנונימי אמר/ה…
אהבתי 👍🙏
‏צביקה אמר/ה…
על אף העומס הרב של מאות הודעות ווטס אפ שבועיות, בשלוש השנים הקשות האחרונות, מקבוצות המחאה למיניהן, (אני בערך בן גילך), כיף תמיד לקרוא ולחוות את התל אביביות שלך, ועוד הרבה יותר!!!
בפשטות, בכשרון ובשפיות, מבחינתי, ניצחת את כולן
תודה תודה תודה 🙏

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...