בארוחת ששי, הנושא העיקרי בכל רחבי העולם יהיה לבטח מסי מול נבחרת ספרד. אלא אם מדובר במשפחה ללא לימודי ליבה, ללא תשתית אינטרנטית, בעולם בו משחק פוטבול הוא קטטה המונית של עשרים ושנים בריונים עם קסדות ורצח בעיניים הרודפים אחרי כדור אליפטי שאסור לבעוט בו, ולא בלט מודרני של 22 וירטואוזים המכדררים בכדור עגול עם הפסקת שתיה כל רבע משחק שהומצאה בכלל לטובת עוד כמה תשדירי פרסום הנמכרים בעשרות מיליוני דולרים.
אחרי שלושה שבועות של משחקי כדורגל הזויים בין מדינות נעלמות למעצמות על, כשמדללים את כל המשתוקקים להניף את גביע העולם; בעולם בו סידרת משחקי כדורגל מניעה מעצמת-על להכריז על הפסקת נשק מול אויב עם גלביה וכפיה ומאגרי נפט אדירים עם חוצפה לחסום במוקשים ורחפני נפץ נתיבי סחר עולמיים כי לא רוצים לשלם אגרת פיראט של 20% לפני מע"מ לחפצי אנרגיה לחוצים; הגענו למשחקים האמיתיים. כדורגל של אלופים. משחק של צמרת, כשמחיר כרטיס ממוצע מגיע לכ-12 אלף דולר למשחק. משחקי הכס היקרים.
ביום ראשון הכל ייגמר. ספרד תחזור למדריד עם הגביע. מסי יחזור לשחק במיאמי בליגה המקומית וחבריו יחזרו לארגנטינה עם קצת אכזבה והרבה אהדה, לנבחרת שאלת המזל שיחקה לצידה כל המערכה. נבחרת חביבה, שהאמינה בכל ליבה כי היא תגיע לגמר - גם אם היא בחסרון מוחלט רוב המשחק - ואכלה לאוהדים את הלב עד לדקת הסיום בו המשחק הוכרע בבעיטה האחרונה שקרעה את הרשת. ממסירה של מסי כמובן.
תודה לערוץ כאן 11. תודה למשפחות שלנו שספגו את הנבצרות בהבנה. תודה ל"וינר" שבזכותם הכפלתי ויותר את ההימור על מסי בחצי הגמר. תודה למיק ג'אגר, שהוכיח כי גם אחרי גיל 80, אוהדים נשארים אוהדים. סטיספקשיין! עכשיו רק נשאר לקוות שביום ראשון בלילה נצליח כולנו סוף סוף לקבל קצת סיפוק, ולחזור לישון כמו בני אדם, כי ביום שני חוזרים למציאות. החופש הגדול. בחירות באופק. עזה, ביירות ופאתי דמשק. פיקוד העורף ועוד שישיית מים לממ"ד. נראה שההארכה הסתיימה בתיקו, וטראמפ הגיע לשלב הפנדלים מול טהרן. בהצלחה לכולנו.
אחרי שלושה שבועות של משחקי כדורגל הזויים בין מדינות נעלמות למעצמות על, כשמדללים את כל המשתוקקים להניף את גביע העולם; בעולם בו סידרת משחקי כדורגל מניעה מעצמת-על להכריז על הפסקת נשק מול אויב עם גלביה וכפיה ומאגרי נפט אדירים עם חוצפה לחסום במוקשים ורחפני נפץ נתיבי סחר עולמיים כי לא רוצים לשלם אגרת פיראט של 20% לפני מע"מ לחפצי אנרגיה לחוצים; הגענו למשחקים האמיתיים. כדורגל של אלופים. משחק של צמרת, כשמחיר כרטיס ממוצע מגיע לכ-12 אלף דולר למשחק. משחקי הכס היקרים.
ביום ראשון הכל ייגמר. ספרד תחזור למדריד עם הגביע. מסי יחזור לשחק במיאמי בליגה המקומית וחבריו יחזרו לארגנטינה עם קצת אכזבה והרבה אהדה, לנבחרת שאלת המזל שיחקה לצידה כל המערכה. נבחרת חביבה, שהאמינה בכל ליבה כי היא תגיע לגמר - גם אם היא בחסרון מוחלט רוב המשחק - ואכלה לאוהדים את הלב עד לדקת הסיום בו המשחק הוכרע בבעיטה האחרונה שקרעה את הרשת. ממסירה של מסי כמובן.
תודה לערוץ כאן 11. תודה למשפחות שלנו שספגו את הנבצרות בהבנה. תודה ל"וינר" שבזכותם הכפלתי ויותר את ההימור על מסי בחצי הגמר. תודה למיק ג'אגר, שהוכיח כי גם אחרי גיל 80, אוהדים נשארים אוהדים. סטיספקשיין! עכשיו רק נשאר לקוות שביום ראשון בלילה נצליח כולנו סוף סוף לקבל קצת סיפוק, ולחזור לישון כמו בני אדם, כי ביום שני חוזרים למציאות. החופש הגדול. בחירות באופק. עזה, ביירות ופאתי דמשק. פיקוד העורף ועוד שישיית מים לממ"ד. נראה שההארכה הסתיימה בתיקו, וטראמפ הגיע לשלב הפנדלים מול טהרן. בהצלחה לכולנו.
צילום בפתיחה - AI בהשראת כותרת של "ספורט 1"
מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.
שלומי אבידר
משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.
לקבלת עדכון בכל פעם שעולה סיפור חדש, לחצו כאן להרשמה מהירה
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות
תגובות