כבר שלושה ימים שהחזאים מבטיחים לנו מבול בסוף אוגוסט. משהו נדיר במחוזותינו. הצפות, שטפונות, משקעים ונזילות. הכינו את המטריות. גשם שוטף שאפילו זקני צפת לא זוכרים.
היורה שהקדים לאוגוסט.
הבוקר יצאתי, כרגיל, להליכת הבוקר, אחרי שמבט מהחלון הבהיר לי שהתחזיות נעצרו אי שם בלרנקה. נד המים המפחיד עלה שם מהים והציף להם את החופים. הישראלים היחידים שנרטבו מהמבול הנדיר הזה היו כנראה הנדל"ניסטים שבחרו להשתקע בחופי לרנקה. ויש לי לפחות שני חברים שכבר מדווחים שהגשם הרטיב להם את הדירות הקפריסאיות.
אצלנו, בטיילת חוף הצוק, היה דווקא די נעים.
שלושים מעלות, לחות תל אביבית מוכרת, שש שמיניות של עננות בוקר, ומעל הכול השמש כבר זרחה מעל רמת אביב ג'. במערב הירח המלא עדיין היה תלוי מעל האופק, ועל ראשי הצועדים ירד פחות ממילימטר אחד של גשם.
עלאק, סופה דרמטית.
ולמה אני בכלל מתייחס להתראת השווא הזאת?
כי היום, לפני 15 שנה, ב-30 באוגוסט, ירד גשם זלעפות במישור החוף. חתונה בוטלה בקיסריה, כבישי נתניה הוצפו, ואני זוכר את זה היטב. למחרת תוכננה חתונה אחרת, על חוף הים בקיסריה, לזוג צעיר וקרוב מאוד ללבי.
הבת שלי ובחיר ליבה.
אז שלא יספרו לי שגשם באוגוסט הוא אירוע שאיש לא ראה כמותו.
הגשם המשיך לטפטף בעוז גם למחרת, והמטח האחרון נרשם בנתניה בארבע אחר הצהריים. כשיצאנו מתל אביב במכונית לכיוון קיסריה, עדיין לא ידענו אם בכלל תהיה חתונה.
למזל כולנו, הגשם חלף.
השולחנות חזרו למדשאות מול הים, הרב הגיע בזמן, ואני עליתי לברך את הזוג הצעיר בברכת "ערב טוב קיסריה!".
והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.
אבל אם זקני צפת אולי לא זוכרים גשם באוגוסט, אני בוודאי לא אשכח את המלקוש של אמצע יוני 1981.
אמצע יוני הוא זמן מתאים למטקות על חוף הים, לא לגשם שוטף בתל אביב. ובכל זאת, דווקא בערב שבו הזמנתי כחמש מאות אורחים לחתונה שלי, במלון תל אביבי ליד בריכה מקושטת בפרחים ולפידים בוערים, החליט מזג האוויר שיש לו תוכניות אחרות.
החתונה הועברה פנימה.
חגגנו בכיף גדול, אבל בלי הקפיצה לבריכה אחרי החופה.
בירח הדבש הבטחנו אז זו לזה שהבת שלנו, שעדיין לא נולדה, תתחתן רק באולם סגור. בלי סיכונים, בלי עננים ובלי חזאים.
כמו הרבה הבטחות של אוהבים, גם זאת לא ממש התממשה.
עובדה.
אני בטוח שגם הבת שלי נשבעה אחרי החתונה שלה שהנכדה שלנו תתחתן רק במקום מוגן היטב מפני גשם.
אבל עם האקלים המשוגע של היום, לך תדע.
הנכדה כבר בת 12, ואולי ביום חתונתה ירד גשם באמצע אוגוסט. כזה שאף חזאי לא חזה ואף זקן מצפת לא זוכר.
אחרי הכול, במשפחה שלנו כבר למדנו שעם חתונות וגשם אין טעם להתווכח עם הטבע.
אני רק מקווה שעד שהיא תגיע לחופה, מישהו כבר ימצא פתרון אחד קטן לבעיית האקלים.
גג.
צלם - צביקה ברשדסקי
מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.
שלומי אבידר
משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.
לקבלת עדכון בכל פעם שעולה סיפור חדש, לחצו כאן להרשמה מהירה
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות
תגובות