דילוג לתוכן הראשי

היא סים


תודו. בנסיעה לחו"ל, הצורך הכי חשוב זה תקשורת סלולרית. יציבה, זמינה, זולה, ולא מסובכת מדי.

פשוט לפתוח את הטלפון ולשתף את כל העולם: כמה טוב לנו, כמה החופשה זורמת, והמלצות נדיבות מהשטח על איזה חוף סודי שאף תייר מלבדנו לא גילה עדיין.

לפני למעלה מעשרים שנה, כשהסלולר היה מעדן גורמה יקר, נפלטה לי שיחת טלפון ממעמקי התרמיל. כמו אדיוט לקחתי הטלפון למדרונות הסקי, ואת החופשה היקרה הזאת לא אשכח. לחיצה מקרית ליעד לא מוכר. זמן אוויר יקר ומיותר. אסון פיננסי לזוג צעיר, עם הוצאה מיותרת של שלושת אלפים שקלים. חייגת, שילמת.

חיוב שחיכה לי בחשבון ברגע שחזרתי לארץ. מאז כולנו הפכנו למתוחכמים. יש חבילות המשולמות מראש, יש סים מקומי, ויש גם eSIM. פתרון למתקדמים ששוחים בהגדרות הטלפון. אם היה לך מזל והצלחת להתקין את הסים האלקטרוני במכה ראשונה – אשריך. אצלנו זה לא קרה. בטלפון שלי הכל עובד פיקס. בטלפון שלה, אחרי שלושה ימים – קריסה. אין חיבור לרשת דרך הסים הזמני. על פחות מזה פרצו מלחמות. עכשיו לך תסביר למה הייתי חייב לסבך אותנו עם חידושים טכנולוגיים, ואיך זה שאצל החברים חבילת הגלישה הרגילה עובדת רצוף, בזמן שאנחנו מדלגים ממתחם Wi-Fi אחד לאחר כמו פליטים. גולת הכותרת: כדי לקבל אינטרנט בדרכים היא צריכה להיצמד אליי פיזית כי הפכתי ל"נקודה חמה" מהלכת. בינתיים אני כבר שלושה ימים מתכתב עם מיטב מדעני Sparks, חברת סימים אופטימית מישראל, שלא באמת מצליחים לפתור את הפלונטר. מכשיר הטלפון מורכב מלמעלה מ-95 אחוז הגדרות שאין לאף אחד מושג למה נועדו. אולי AI מבין בזה, אנחנו בטח לא. כשיש תקלה זה בדיוק כמו לסעוד בחשיכה: קצת אינטואיציה, הרבה מזל, ובסוף יוצאים עם כתמים.

כל מי שלמד מבוא לסוציולוגיה מכיר את חמשת הצרכים הבסיסיים של האדם. אוכל, אהבה, מימוש עצמי וכל השאר. באלף השלישי התווסף צורך קיומי שבלעדיו אנחנו קמלים במקום: חיבור לרשת נתונים. ואף אחד לא רוצה להסתובב בחופשה כשלידו שותפה שקמלה בגלל טלפון מנוון עם סים דפוק. תקועים עד שיגיע נס מהתמיכה הטכנית – אותה תמיכה שאי אפשר להגיע אליה כי אין לך אינטרנט.

מלכוד 22 סלולרי. בסך הכל רצינו לשלוח לבנות תמונות מהלגונה הכחולה. ה"היא סים" הזאת התגלתה כחסרת חוש הומור ואולד-סקולית להחריד, מסרבת להתחבר למרות כל רשימת ההגדרות. "ממי, הפעלת נדידת נתונים?" התבררה כשאלה המסוכנת ביותר שאפשר לשאול בנסיבות האלה.

בטיול הבא, אם אציע שוב eSIM במבצע, הנדודים היחידים יהיו שלי לחפש מלון אחר. מזל שיוון זה לא מקום לכעוס בו על משברים סלולריים. במדינה שבה בסוף כל ארוחה מפנקים אותך בכוסיות ראקי עם קוביית בקלאווה, הכל נסלח. כנראה שגם הסים האלקטרוני חטף כוסית ראקי והשתבשו לו ההגדרות.

ביום האחרון למסע, אחרי יומיים אינטנסיביים מול הטכנולוגיה, מצאתי במקרה את התלאי הטכני שחיבר את שנינו בחזרה למרשתת. עם ניסיון השטח שצברתי כבר יכולתי לפתוח דוכן ייעוץ לזוגות מנותקי קשר בסמטאות של חאניה. הבעיה היחידה? אין לי שמץ של מושג מה בדיוק הגדרתי שם שגרם לקו לעבוד, ועכשיו חטפתי על זה שלא תיעדתי את מבצע ההחייאה. מצד שני, תחושת הניצחון על המערכת של Sparks היא ללא ספק עוד עונג תיירותי מושלם לחופי יוון.

..


שלומי אבידר לוגו

מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.

שלומי אבידר

משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.

לקבלת עדכון בכל פעם שעולה סיפור חדש, לחצו כאן להרשמה מהירה

תגובות

‏אנונימי אמר/ה…
גם לנו ה-eSIM לא עבד. אשמח להארות. שנה טובה וגמר חתימה טובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...