סיפורי אבי דר

  בגיל שבעים אני יכול להגיד לכם משהו על פקקים. אסון אורבני למי שנוהג. שימחה לאיד למי שעוקף אותם בזהירות עם אופניו וקטנועו. את הקטנוע הראשון שלי קיבלתי ליומולדת גיל  16. טוסטוס חצי כוח סוס שבעיקר היה סמל סטטוס בעתיכון עירוני א' ועשה את העבודה בלי קשר לפקקים.  בשנות השמונים כשהתחתנתי והבנתי שאני חייב דרך יעילה להגיע מגבעת שמואל למשרד ברחוב דיזנגוף הוספתי לחניה עוד כלי רכב – אופנוע גרמני מרשים. בשעזרתו התניידתי ללא בעיה בין פקקי התנועה. מאז החלפתי שבעה קטנועים, והאחרון שביניהם עדיין משרת אותי בכיף בגודש התל אביבי. השבוע, כשקראתי על המכרז להפעלת אגרות הגודש, חייכתי לעצמי. 1.3 מיליארד שקל בשנה יגבו מהנהגים. אני, על הקטנוע שלי, אמשיך לזגזג בזהירות בין המכוניות התקועות, כמו שאני עושה כבר עשרות שנים. כולם מדברים על האגרה, אבל אף אחד לא מדבר על איך העיר תיראה כשכולם יתחילו "לעקוף" את שעות התשלום. כבר עכשיו אני רואה את הסימנים - חברות הובלות או קבלני פינוי אשפה מתכננות להעביר את המשאיות שלהן לשעות הלילה. נהדר. במקום פקקים בבוקר נקבל משאיות מרעישות בחצות. ואני כבר יכול לד...

  פברואר עבורי הוא חודש קצת עצוב. שני נרות זיכרון. שני בתי קברות. פעמיים התלבטות אם לקרוא יזכור על קבר של אתאיסטים גמורים או לשתוק. ולהתגעגע. אבא שלי מת לפני 13 שנה. ואימי – לפני 9 שנים. שניהם בפברואר. ההורים. שני אנשים יקרים לי, שמעולם לא הבנתי איך הם חשבו שהם זוג משמים; שביחד יוכלו להזדקן ולהגיע לבית אבות יד ביד; מאוחדים עד למשחק הרמי קיוב האחרון לפני שמעבירים אחד מהם למחלקה הסיעודית בואך מנוחה ונחלה. רגע לפני סוף מסע  עצוב על אלונקה לצלילי ניגון "אל מלא רחמים," עם זרי פרחים והספדים דומעים. היפה מחיפה וחתיך התל אביבי. המורה מהפלמ"ח והקצין מגולני. הבת של אפרים מסדנאות הרכבת עם הבן של היפשר החייט. בחתונמי הם היו מודחים על חוסר התאמה עוד בשלב קבלת טפסי המועמדות. כמדי שנה – גם השנה הגיע פברואר, עם כיפה שחורה בכיס בואך בית העלמין. פעמיים. קודם אבא ושבוע לאחר מכן - אימא. אותה אתם בטח זוכרים. המג"ד ואשתו העיתונאית המפורסמת של פעם. בימים שכל בית עוד קנה שני עיתוני ערב, בנוסף לעיתון הבוקר שנזרק במיומנות רבה על ידי מחלק העית...

  התפנה לכם יום בחיים? קחו לכם פסק זמן בעיר הגדולה. וממני קבלו חמש     המלצות על מקומות שאהובים עלי כשאני לבדי, עם ליידי ד. או עם חברים. בילוי אורבני עם ערבות מלאה. 6:45: טיילת הצוק השמש רק מבצבצת בקצה בצפון מערבי של תל אביב. זמן מושלם להתחיל בצעדת בוקר בפארק הכי יפה של העיר. הטיילת שבטח תיקרא על שם חולדאי, אחרי שיגיע ל-120. הטיילת היורדת מחוף הצוק הדרומי בלב שמורת הטבע על שפת המצוק עם נוף חופי מדהים עד לנמל יפו. 8:30: קפה ומאפה ברמקולים כבר מתנגנת רשימת ההשמעה של הבוקר. בלוז, ג'אז ואמריקנו עם חלב קר בצד בקפה מימי-נונו בלב נווה אביבים. הצעות לבילוי נלווה: פרלמנט הוותיקים, מאפים הטריים, התכנסות אימהות אחרי הפקדת הזאטוטים במסגרות, החבר שיסביר על ההשקעה הכי טובה היום בשוק ההון. ואפשר גם סתם להקשיב להללויה של לאונרד כהן שמתנגנת ברקע. 10:00: "אנו" הישראלים בית התפוצות, ששינה את שמו ל"אנו", הוא המוזיאון היהודי הכי אינטראקטיבי ונגיש שיש. מקום נהדר לארח חברים מחוץ לעיר וקרובי משפחה מחו"ל. אני יכול לבקר בו עוד ועוד, ובכל פעם לומד משהו חדש על עצמנו, הישרא...

13 שנים למותו השבוע לפני 13 שנים הלך לעולמו אבי. בגיל 84 נפטר משה אבידר, באופן מפתיע ביותר. ימים בודדים אחרי שעבר לגור בתחנה האחרונה, בבית ההורים באלנבי פינת אידלסון, נרדם ולא התעורר יותר. לתמיד. מנהל בית ההורים שהתקשר לבשר לי כי אבא נפטר - היה המום. לדבריו, זה לא קרה להם מעולם שמטופל שנכנס פחות או יותר בריא, מת להם תוך פחות משבוע... אחי ואני הופתענו. היינו בטוחים כי שם ישקמו אותו בצורה מקצועית אחרי מחלת ראות קשה שהחלים ממנה - וישתחרר לחגוג איתנו והנכדים את החיים עד גיל 120. אבא שלנו, המג"ד הקרבי שכבש כמעט במו מרגמותיו את חצי האי סיני, יו"ר פרלמנט שחייני השחר בבריכת גורדון, הבורר הכי מכובד בין סוחרי נחלת בנימין ושדרות האופנה התל אביבית; גבר נטול כרס, עם שפם דקיק, שמעולם לא ישן לבד (אלא בין שתיים לארבע בצהרי כל יום); איש הרוק-נ-רול והוויסקי, יו"ר ועד הבית בדובנוב 20, בוגר בית הספר למסחר פיטמן וחבר הגנה וממייסדי חטיבת גבעתי ואחרי זה גולני. אני יכול להמשיך ברשימת התארים הארוכה שלו עוד ועוד - אבא שלנו נפטר עם חיוך. לא התאימה לו כל החוויה המיותרת לדעתו של בית אבות, ובחר...

  את הציפורים  האלו רק חתול יכול לנצח. או סופר-ציפור חזקה שתנחת בארצנו במקרה, תראה כי טוב, ותתנחל על צמרות עצי תל אביב. כמו שהדררות נחתו פה לפני שנים ונישלו את הנחליאלי, הדרור והבולבול משמי עירנו. למען האמת, זה ממש לא חשוב לי מי הציפורים השולטות פה. מבחינתי - אני נותן כבוד לאבולוציה, גם אם אנחנו לפעמים מתערבים באופן מלאכותי ומייבאים בלי כוונה שחקנים זרים שמשנים את המאזן העדין של הטבע. הדרורים הקטנטנים האפרוריים פחות יפים התוכים הירקרקים החזקים או הציפורים צהובות המקור שבניקור אחד יוצרות ציוץ חדש בשכונה. הצמרות מתכסות מדי ערב בירקרקים מעופפים רעשניים המנסים לנוח קצת לקראת יום חדש בו יחודשו המטסים בשמי השכונה להשגת עליונות אווירית מוחלטת מול הציפורים הוותיקות שנמוגות לאזורים פחות ראויים לקינון. לא הייתי מעלה את הנושא, אילו לא נפגעתי קשות מהחבר'ה החדשים האלה. ציפור סקרנית, עם מקור חזק וחסרת נימוס, מנקרת כל דבר. כולל צינורות השקיה, צנרת ניקוז מזגנים, צנרת גומי המגן על מערכת הגז במזגני החלון המפוצלים ובמקרה שלי - ניקור עד חורמה של כבל חשמלי חיצוני שמחבר בין מנוע המזגן למערכת הפנימי...