כמות התלונות שאני מקבל על איכות הצילומים שלי עולה בשנתיים האחרונות מעל לסטנדרט. בתור הצלם המשפחתי, שבדרך כלל לא מתועד שאירועים כי הוא נמצא מאחורי העדשה, התרגלתי לשמוע הערות על הצילום. יותר מדי אור, רקע לא ראוי, חשוך, לא רואים את הרגלים, לא כולם בפוקוס, תמונה לא יצירתית וכל הערה שהתקבלה בהבנה. הרי לא קבלתי תואר אקדמאי בפורטרטים ובקמרה אובסקורה לא מקבלים חניכים כמוני. כאלו שבאים ללמד את העולם איך לצלם, כמותם.
לאחרונה, אחרי שחצינו את גיל הקמטים, אני לא מצליח לעבור אירוע משפחתי אחד בלי משוב קטלני על איכות הצילום שלי ודרישה חד משמעית למחוק מהמצלמה, מהזיכרון, מהענן והשיח המשפחתי, את התמונה בה האובייקט לא יצאה מונה ליזה. במציאות היא כמעט, ואני לא מצליח להנציח. הדה-וינצ'י שלה, התחיל לפשל לטעמה.
לגמרי במקרה, גם התאורה בפינת האיפור אצלנו דפוקה. מאירה חזק מדי, לא מחמיאה לדוגמנית הבית, בלתי נסבלת. התאורה, לא הגברת. חייבים להחליף את המנורות. וכשמחליפים אותן – הן חלשות מדי, לא מצליחים לראות בדיוק את הגוונים המושלמים ללא משקפיים, ואף דוגמנית הרי לא מתאפרת עם משקפיים, אז עוד פעם אני אשם.
כי גודל כתוביות התרגום בטלוויזיה קטן השתנה. בחלל ביתנו שאלה מרחפת באוויר כבר שנה – האם נטפליקס מתעללים בה או שאני שיחקתי שוב עם ההגדרות בטלוויזיה. מאמי, איפה משקפיים שלי?
כל זה ממש חביב ואפשר אפילו לצחוק על זה בשיחות סלון בששי בערב עם החברים, אם לא היה עוד משהו קטן שלא נעים לדבר עליו. השמיעה כבר לא משהו, והשיחה מתדרדרת מהר מאוד ל – מה? סליחה? דבר ברור ובקול רם או שתחליש המוזיקה! תסתכל אלי כשאתה מדבר ואל תעמוד מאחורי. אז עד שהמתרגם לשפת הסימנים לא יעבור אלינו לסלון, אני משהה את שיחות הסלון.
טוב. בשביל שלום בית אני מצהיר כי – אני כבר לא יודע לצלם, האצבעות כבר לא הכי יציבות, התאורה בבית השתגעה, הטלוויזיה השתלטה על גודל הכתוביות, ויש לי צורך דחוף באוזניות שמיעה. בסדר? עכשיו את מרוצה? לא? נכון שגם אצלך זה לא נשמע הגיוני שתשעה קבין של אשמה ירדו מהשמים, וכולם נפלו עלי?
שנינו כבר לא בני ארבעים. הנכדים מסגירים שעברנו את רף הסבתאות לאחרונה, וגם אם את עדיין יפה בביקיני ועורך חלק כדבש, יש מצב, אולי, שבתאורה מסוימת, עם המיקרוסקופ האלקטרוני של מכון ויצמן, למי שממש מתאמץ, בתאורה של מנורת חקירה של השב"כ – יצליחו לראות אצלך איזה פס קצר שמדעני נאס"א יגדירו כהתחלה של קמט....
אופס. סליחה. לא יתכן. את מושלמת. תמיד. בעייני. תשכחי מזה – אני מבטל את התאוריה הזאת וחוזר לגרסה הראשונית - אני כבר לא יודע לצלם, האצבעות כבר לא הכי יציבות, התאורה בבית השתגעה, הטלוויזיה השתלטה על גודל הכתוביות, ויש לי צורך דחוף באוזניות שמיעה.
סליחה. אתקן הכול במהלך השבוע הקרוב, כי בעייני – את מושלמת!
דיסקליימר חובה - סיפור דמיוני, על זוג שחי על הירח, לא מחוג ידידינו . כל הזכויות שמורות לדמיון ההזוי שלי אחרי מספר הילולות העצמאות סביב המנגל בשבוע האחרון. הצילום בוצע על ידי חובב בשר וצילום מכוחותינו, שגם אוהב את אשתו לא פחות ממני. הלו, נקו המחשבות המלוכלכות, הוא את הבלונדינית ואני את שלי כמובן....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה