דילוג לתוכן הראשי

קנאפה חמוץ מתוק בנצרת

 



נצרת. הבירה הערבית הצפונית. פקק תחבורתי אחד גדול. עיר בלתי אפשרית עם הכנסיות הכי חשובות לעולם התיירות המקומי. כל נצרתי שני הוא בישוף, כהן דת או נזירה סבלנית יראת שמים. 

מוקד תיירות ללא מלונות, עיר עתיקה עם שוק שומם, סמטאות ללא רוכלים, סחטני דמי חסות ללא נסחטים שברחו ועברו לגור בעיר העילית נוף הגליל המתרחבת, עם מוסדות החינוך הכי טובים בארץ, מורים מסורים שמקבלים חצי שכר ומוציאים לשוק העבודה כל שנה בוגרים מצטיינים בכמות מעוררת קינאה. 

העיר של מרים, אמו של ישוע, שכל צליין חייב לעבור ולכרוע ברך מול הבית המשוחזר של משפחת הצלוב, עיר שכולה פקק אחד גדול של אוטובוסים מפארים, המתפתלים ברחובות הצרים של הכפר הגדול שבגליל. עיר שהתיירים לא נשארים בה שקל אחד מיותר. מתפללים בבשורה וישנים במלון בטבריה. 

עיר שסבלה עשרות שנים של קיפוח בתקציבי הפיתוח, עיר המזוהה עם מפלגה ערבית-קומוניסטית, עיר עם הרבה קירות גרפיטי פרו פלסטיני שנצבע, נמחק, ושוחזר כבר 15 פעמים לפחות. 

נצרת התיירותית שבקושי אפשר להוסיף בה כמה חדרי אירוח לתיירים מפוחדים שיתעוררו בלילה מצרור פיצוצים שבדיעבד היו כנראה מטר זיקוקים ולא גביית דמי חסות. 

עיר ערבית ישראלית שברחובותיה הראשיים הקירות מעוטרים בגראפיטי בנוסח כמו במחנה פליטים בעזה, אז שלא תתפלאו שאף אחד לא מוכן להתאמץ להשקיע בעיר הזאת. Free Palestine על הקיר לא עושה את העבודה כמו ברוכים הבאים לנצרת. יש פה קנאפה טעימה, מסעדות מנחמות במאפים מפנקים, מוסדות חינוך מושלמים, אנשי דת צדיקים, וערבים שהפכו את הפליטות לערך עליון והעבר המשפחתי צובע את העתיד של כולנו בארץ הקטנה שלנו בצבע בלתי אפשרי פסימי. 

חברים, עוד מעט יהיה שוק כריסטמס בנצרת והכפרים הנוצריים בגליל. האורות המהבהבים, מוזיקת הפעמונים ודמויות סנטה קלאוס ינסו לשמח את המבקרים שלא יגיעו. נצרת, תביני. זה לא כיף לבקר במחנה פליטים עירוני  גם אם השלטים בעברית והסלטים חופשי.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...