אחרי פרסום התוצאות במוצאי יום הבחירות רציתי לפרסם את הפוסט הזה. תמים שכמוני. לא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות ולהתאכזב. אלוף הבחירה הלא מוצלחת. בושה. אני גר בשכונה סמולנית ובטוח כי המשיח כבר פה. אז זהו. שלא. הוא כנראה גם לא בדרך. אני משתף אתכם בפוסט שלא מתאים לכלום, חוץ ממחשבות של סמולני תל אביבי ציוני מובס. לפחות עד שיפתחו את כל המעטפות הכפולות ויספרו את קולות הימאים… אני שמח מאוד לפרסם כאן את אופציה B של הבלוג הזה. בשביל הפרוטוקול והפרספקטיבה: בנוסח האלטרנטיבי (אופציה A, שנשארה למרבה המזל בפח הניירות של ההיסטוריה), הימין דרס את הקלפיות בניצחון מוחלט. התורים בצ'ק-אין בנתב"ג התארכו לממדי התורים הצפויים לנו בקרוב בקופות החולים בתור לרופא מומחה – כשרוב המומחים הללו החליטו לנסות את מזלם מעבר לים, הרחק מכאן. אבל למזלנו הרב – ובזכות התורים הארוכים של הבוחרים בחיים באלטנוילנד בנוסח הציוני שקדם לעשן באילון – אני מפרסם כאן את האופציה המועדפת על רוב הציבור. אופציה B. איחוד, ציוני, מגוייסים, ליברלי, ומסיק זיתים לכל – כולל כולם. את יום הבחירות שלי, תאמינו או לא, התחלתי בכלל...